ממשלות ישראל לדורותיהן היו מודעות לבעיית יוקר הקרקע ובעקבותיה מחיריהן הגבוהים של דירות בישראל שהיו יותר גבוהים ממרבית מדינות המערב. מחירים אלה לא היו מעולם כה גבוהים כפי שהם היום, ולא נראה כי מגמת עלייתם תיפסק.
תהיתם מה הגורם העיקרי לתופעה זו? ובכן, הסיבה המרכזית כלל אינה נעוצה באזלת ידה של הממשלה כפי שרבים חושבים אלא באי רצונה לפתור באמת את הבעיה הזו. בניגוד להצהרותיהם הפומביות של כל השרים - אלה הנוגעים בדבר עקב תפקידם וגם אלה שאין ידם משפיעה אלא מתוקף חברותם בממשלה, לא ראה כי אכן מישהו בממשלת ישראל באמת רוצה לפתור את הבעיה המרכזית הזו בחיינו.
יתמה הקורא: מה לו לכותב להציג עמדה הנוגדת את הצהרותיו הפומביות של הממשל בישראל לדורותיו? שהרי לא נמצא שר שלא יכריז השכם והערב כי "משימה ראשונה היא לפתור את בעיית הדיור ומחיריו".
כותב שורות אלה מודע ל"פצצה" הנזרקת על ידו לחלל הציבורי. ובכן, על אף זאת הריני להצהיר כי אינני הוזה. חובת ההוכחה לטיעון זה מוטלת עליי והרי היא לפניכם:
כל אזרח בישראל "בטוח" כי רשות מקרקעי ישראל היא הבעלים של קרקעות המדינה. בפי כל נישאת תמיד האימרה "הקרקע היא קרקע מינהל"...ולא היא. רשות מקרקעי ישראל היא גוף ממלכתי רשמי שתפקידו לנהל את קרקעותיהן של המדינה ושל קרן קימת לישראל. הניהול המשותף הזה נקבע בשנת 1961 באמנה מיוחדת שנחתמה בין המדינה לבין קק״ל ביוזמתו של לוי אשכול ז״ל לפיו הוקם המינהל והופקד על ניהול הקרקעות. מטרת הקמתו הוגדרה כייעול התהליכים ומניעת ביורוקרטיה מיותרת. המינהל התחייב להעביר לקק״ל את ההכנסות שנתקבלו מהחכרת קרקעותיה של זו לציבור בישראל. לקק״ל חלק נכבד מהקרקע בישראל המגיע לכדי 13%. מרבית קרקעות קק״ל הן במרכז הארץ - כאלה שהיו בבעלותה עוד לפני קום המדינה ( כ-900 אלף דונם) ואילו כמיליון וחצי דונמים נוספים נמכרו לה על ידי המדינה ביוזמת דוד בן גוריון שרצה למנוע אפשרות של רכישת קרקעות על ידי ערבים וגם ביקש לממן את הוצאות המדינה בתקציבה שהיה אז דל מאוד. ההעברה לידי קק״ל היתה במחיר סמלי מאוד, על אף שהיווה סכום מכובד שהוזרם לתקציב המדינה דאז.
מאז, מדי שנה גדלות הכנסותיה של קרן קימת לישראל וכיום הן מגיעות לכדי כמה מיליארדים של שקלים. כך נצברו בקופת קק״ל יותר מחמישה מיליארד שקלים נזילים. יתאר לעצמו הקורא מהו סכום עתק זה ולמה הוא משמש בחיי היום יום.
והנה ההפתעה העיקרית: אפילו במחצית מסכום זה היה בידי המדינה לפתור חלק מרכזי של בעיית הדיור! אבל - איש מהפוליטיקאים אינו מעוניין ״לקחת״ את הכספים האלו מקק״ל (הדבר ניתן להיעשות בקלות ורק דורש החלטה פוליטית אמיצה) היות והאחרונה הינה גוף פוליטי טהור שכל חברי הדירקטוריון שלו וכל צמרתו מתמנים על ידי המפלגות בישראל, בתהליך ״סודי״ שמע את שמעו...בקונגרס זה שבו משתתפים כאלף צירים יהודים מהעולם כולו (מישראל עצמה רק 38%מציריו) שאינו מוכר למרבית אזרחי ישראל, ממנים המשתתפים שכולם פוליטיקאים מהדרג השני והשלישי את כל בכיריה של קרן קימת לישראל כאשר תנאי העתק הצמודים להעסקתם כה גבוהים שהם מעוררים אפילו את קנאתם של הבכירים בשרי ממשלת ישראל. אמנם באחרונה העבירה קק"ל למדינה סכום נכבד שניתן כדי לגרום למראית עין בחיוניות קיומה ובמטרה "להשתיק" את מבקריה הרבים בציבור הישראלי.
אזי מה הפלא שכל הפוליטיקאים בישראל מתחמקים מלעסוק באמת בשאלה הקריטית הזו שהשורה התחתונה שלה מסתכמת במחירי הדיור המזנקים מדי יום?
הפרק שני בסאגה זו של אי מציאת פתרון למחירים המאמירים הוא דרך התנהלותו של מינהל מקרקעי ישראל שרק לפני כמב שנים הפך ל"רשות מקרקעי ישראל" – שינוי שם בלבד שאיפשר ל"תקן" את המבנה ואת שכרם של העובדים בעיקר הבכירים.
המינהל הוקם ב-1961 כאמור במטרה לייעל תהליכים ולמנוע ביורוקרטיה באמצעות ניהול מרכזי של קרקעות המדינה וקק״ל. אבל - במהלך השנים עלה הגולם על יוצרו, עצמתו הלכה וגברה , סמכויותיו היו לשם דבר והוא הפך לכלי ניהול אדיר ממדים שעל השליטה בו התחרו ביניהם שרים רבים בהיותו קשור כמעט לכל פינה בחיינו, האזרחים.
בראש המינהל עומדת ״מועצת מקרקעי ישראל״ המורכבת היום רק מנציגי הממשלה - בדרך כלל המנהלים הכלליים של משרדי ממשלה המייצגים שם למעשה את עמדת השר הממונה עליהם ויותר מכל לא יעזו להביע שם דיעות שיהיו בניגוד לעמדת ליו״ר המועצה שאף הוא שר - היום שר האוצר. חברים במועצה היום גם שני נציגים בודדים של קרן קימת לישראל שלמעשה אין להם כל השפעה בהיותם מיעוט שבמיעוט. בעבר היוו נציגי קק״ל מחצית מחברי המועצה אולם בתיקון לחוק מקרקעי ישראל שהתקבל לפני שנים מועטות קטן מספרם וקטנה השפעתם.
לפי האמנה למועצה תפקיד עיקרי שהוא קביעת מדיניות המקרקעין של המדינה וזאת לאור הנחיות הממשלה.
אבל - המועצה מתנהלת על ידי השר הממונה באמצעות מנהל המינהל המביא בפני חבריה את החומרים לדיון ואף מכתיב את סגנון ההחלטות. ומי חבר המועצה הכפוף לשר שיביע התנגדות? ובמיוחד שזה היום כחלון שבו תלוי קיומה של הממשלה?
המעניין ביותר הוא גלגולו של המינהל עד כה. בראשו עמד תמיד שר חזק, כזה שהצליח לשכנע את ראש ממשלתו ליתן לו את ראשות המינהל במסגרת הסכמים קואליציוניים למיניהם. החזק מכולם היה אריק שרון ז״ל ״שלקח״ איתו את המינהל לכל משרד בראשו עמד: החל ממשרד החקלאות וכלה במשרד השיכון ובמשרד ראש הממשלה. גם כאשר כיהן כראש הממשלה לא ויתר על עמדת הכוח הזו והכפיף את המנהל למשרד ראש הממשלה , תחת כנפיו שלו. בשל הכוח הרב שבשליטה על המקרקעין בישראל מצא שרון תמיד זמן, על אף עיסוקיו בראשות הממשלה, לקיים ישיבות של מועצת מקרקעי ישראל, אף יותר משקיימו יושבי ראש אחרים שהיו פחות עסוקים מראש הממשלה (למען הגילוי הנאות -כותב מאמר זה היה חבר המועצה בתקופת שרון ואולמרט).
גם אהוד אולמרט כשכיהן כשר האוצר הצליח להעביר אליו את המינהל, עמד בראשו והעביר שם החלטות קריטיות באשר לקרקעות בישראל, דוגמת אישור הבנייה הרוויה החריג הכל כך המפורסם על קרקעות בריכות המלח של משפחת דנקנר בעתלית ובאילת.
היום מכהן כיו"ר המועצה שר האוצר משה כחלון שעל אף הצהרותיו כי הוא שר חברתי, איני בטוח כלל ועיקר שהנושא אכן בראש מעייניו. ואף אם כן, העובדה העצובה הינה כי עד כה לא עלה בידו אפילו במעט, להוריד את מחירי הדיור שרק עולים ועולים.
כך מהווה רשות מקרקעי ישראל מוקד כוח מן החזקים בישראל ועל כן לא מפתיעה מלחמת השרים התמידית על השליטה עליו. בשל עצמתו והשליטה הבלתי מעורערת עליו על ידי השר הממונה יחד עם המנהל הכללי, רצו אלה תמיד להגביר את כוחו ואת זאת יישמו מאז ומתמיד על ידי הגדלה תמידית בהכנסותיו שהיו אטרקציה לאגף התקציבים במשרד האוצר. בהיות הממשלה ערה להכנסות הרבות בתקציב הנובעות ממקור זה, עודדה הממשלה תמיד את המינהל להגדיל הכנסותיו עוד ועוד. מהלכים אלה גרמו תמיד באופן ישיר לעלייה במחירי הסף של הקרקעות שהוצאו לשיווק על ידי המינהל ובכך לעלייה זוחלת קבועה של מחירי הדיור.
מכאן נובעת המסקנה הבלתי נמנעת כי הממשל בישראל, יחד עם פוליטיקאים רודפי שררה ובצע, לא רק שלא נלחם למעשה במחירי הדיור אלא שהוא הוא המונע את הפתרון לבעיה הסבוכה של הנדל״ן בישראל.
בינתיים, כל ״הפתרונות״ שהוצעו בפומבי על ידי שרים ופקידים למיניהם לא רלוונטיים כלל ולו רק בשל העובדה שאף לא אחד באמת ישים: לא מע״מ אפס ההזוי שהועלה בעבר כהצעה ורק היה תורם להתייקרויות נוספות, לא העמדת חלק יחסי ממבנים הנבנים על ידי קבלנים לפי חוק, אף לא פתרונות "הקסם" שהציע בעבר, למשל, פרופ' טרכטנברג תחת הסיסמה "הכסף חוזר לציבור". אין פתרון קסם לבעיה סבוכה זו אלא על ידי גילוי אומץ לב ציבורי בדרך המוצעת במאמר זה.
כותב שורות אלה ניסה להעביר תכניתו לכל השרים שיש להם נגיעה בנושא אבל או שנדחה על ידם או שסירבו כלל להיפגש ולו רק כדי להאזין.
כך יאיר לפיד, כך אורי אריאל, כך משה כחלון שאפילו לא טרח לענות על מכתב שכתבתי אליו בעניין גם חברי כנסת רבים -תקצר היריעה מלנקוב בשמותיהם. כולם פוליטיקאים אשר בשל הגורמים שהוזכרו לעיל אינם מוכנים לוותר על מנעמי השלטון ועל האופציה האפשרית הטמונה בכספיה האדירים של קק"ל וכך ממשיכה זו ״להשתולל״ בכספים שהיא מכנה ״כספי העם היהודי״ (יודגש כי למעלה מ80% מהכנסותיה נובעים מקרקעות שהמדינה העבירה לרשותם, אלה שהוזכרו לעיל ורק כ-15% נובעים מתרומות של יהודים בחו״ל שאותם הגיע הזמן להפסיק לחלוטין). אין לישראל במאה הזו הפריווילגיה להיות תלויים ולא בדולר אחד ביהדות חו״ל אלא במישור הממלכתי ולא במיקרו של קרן קימת לישראל. ישראל היום מדינה עצמאית שכוחותיה יעמדו לה בתחומים אלה.
יצוין עוד כי יש רבים החולקים היום על זכות קיומה העצמי של קרן קימת לישראל. הטענה הנשמעת הינה כי קק״ל סיימה את משימותיה וכי נושא ההתיישבות וגם תחום פיתוח התשתיות להתיישבות הינו נושא ממלכתי ואינו יותר סקטוריאלי ולכן צריך הוא להתנהל על ידי המדינה. מסיבה זו ומפחד מפני הסיכוי להלאמה המתבקשת כל כך החליט הדירקטוריון על ניתוקה מהמדינה, פירוק המינהל וניהול עצמי של קרקעותיה, דבר שאם יקרה יגרום עוד יותר לעליית מחירי הדיור, שהרי מרבית קרקעותיה של קק"ל מצויות במרכז הארץ. יודגש כי גם מרבית יערות ישראל שבטיפולה של הקרן אינם על קרקעות שלה אלא על קרקעות המדינה שנמסרו לה על מנת לנהל את יערותיה ושוב, כל זאת בניגוד לאשר חושב הציבור הישראלי.
להערכתי כחלון אינו רואה כלל את הבעיה כי לא ניתן להשליך על פתרונות לבעיות הדיור כמו תוצאות המלחמה בחברות הסלולר הפרטיות. פה מדובר בכוחות ״על פוליטיים״ שעל מנת להביסם ולהעביר החלטות קריטיות בכנסת לא די בעמידה בראש מקרקעי ישראל ובמוסדות התכנון. הלחצים מכל הכיווונים הם הרי המכריעים ואין סיכוי שכחלון יצליח לעמוד בהם בממשלה הנוכחית.
אשר על כן כותב שורות אלה מטיל ספק באפשרות יישום הכרזותיו בעניין. אבל בכל זאת יצוין כי למעשה רק משה כחלון התייחס לנושא רשות מקרקעי ישראל במסע הבחירות שלו בשעה שכל האחרים הפריחו סיסמאות של ״אני אפתור את בעיית מחירי הדיור״... ולא היא.
לפני מספר שנים לא רב, העבירה הכנסת תיקון לחוק מקרקעי ישראל לפיו הפך המינהל ל"רשות מקרקעי ישראל". המחשבה מאחורי התיקון חוק היתה שינוי דרכי פעולת המינהל לטובת אזרחי ישראל, דבר שלא קרה. במהלך חודשים רבים הפעלת הרשות הוקפאה עקב סנקציות שנקטו העובדים בדרישותיהם להעלאת שכר עקב החלפת ה"מינהל" ב"רשות" אך למעשה חוץ מהחלפת השם לבומבסטי יותר, לא קרה דבר... ה"רשות" שיפרה את תנאי העבודה של ה"מינהל" אך למעשה דבר לא נעשה בשנים האחרונות. מנהל המינהל הושעה כבר לפני זמן רב, מנהל קבוע לא היה לרשות זמן רב לאחר שליברמן הושעה, רק לאחרונה מונה מנהל חדש, חברי מועצת מקרקעי ישראל שכולם פקידים בכירים ביותר של הממשלה אך מפחדים מיו"ר המועצה, שהוא שר האוצר, אינם יוזמים למעשה דבר, כחלון מינה את אביגדור יצחקי, שהיה מנכ"לו של אריק שרון, ל"ראש מטה הדיור והקרקע" ולמעשה הציב אותו – דבר שהחוק לא מאפשר – מעל רשות מקרקעי ישראל ומעל נושא התכנון שמועבר ממשרד הפנים למשרד האוצר תחת יצחקי וכחלון. אביגדור יצחקי היה חבר מועצת מקרקעי ישראל יחד עם כותב שורות אלה בעת שיו"ר המועצה היה ראש הממשלה שרון. איני זוכר כי האיש יזם והגה רעיון מקורי כל שהוא במהלך כהונתו כחבר המועצה, למעט נסיונותיו הבלתי נלאים להעביר כל החלטה שבה חפץ ראש הממשלה. האיש אפילו "נזף" בכותב שורות אלה על שהתנגדתי להצעת ההחלטה של שרון בעניין הקרקעות של "פי גלילות" שם רצה שרון לפתח את רמת השרון – והנה עד היום הדבר לא צלח וכל אף שכותב השורות האלה היה בודד בהצבעתו נגד עמדת שרון, מתברר בחלוף השנים מי צדק אז.. אבל כך עבדה ועובדת מועצת מקרקעי ישראל מזה שנים ארוכות, וגם כנראה היום.
והנה, למעט הצהרות בומבסטיות ו"המצאות" המופרחות לחלל האויר אין ולא כלום. שום חדש תחת השמש. ודוקא ההצהרות האלה על "כוונות" גורמות להעלאת מחירי הדיור משום שהציבור מאס ברעיונות העוועים ואינו מאמין יותר לשום ממשלה - בצדק רב.
מכאן שעל המדינה באמצעות הממשלה להתחיל ברפורמה רצינית בתחום הקרקע, מעבר לאינטרסים הפוליטיים – והציבור יכול ללחוץ על כך, ובשלב המיידי עליה לבצע את המהלכים הבאים (שהם רק חלק מהאפשרויות העומדות בפניה):
- חילוט הכספים העודפים של קק"ל (למעלה מארבעה מיליארד שקל!) על ידי המדינה חיוני ודחוף הוא– ובידי המדינה אמצעים רבים וטובים "להפקיע" מזכויותיה של קרן קימת לישראל שאינן רלוונטיות עוד (ולהתחיל לחשוב על הלאמתה של זו והעברת תפקידיה המצומצמים כל כך היום לאחריות המדינה),
- לאלץ את קק"ל להחליף קרקעותיה במרכז הארץ , שם אינה פעילה ואין צורך בה, עם המדינה בקרקעות בלתי מפותחות בנגב ובגליל על מנת שתפתח בינתיים את האזורים הצחיחים ולא את ...תל אביב ורמת גן.
- להכתיב לרשות מקרקעי ישראל קיצוץ במחירי הסף של קרקעותיה המשווקות לציבור, לא על ידי קביעה של "מחיר למשתכן" שאין ממנו ולא כלום אלא באופן משמעותי אף אם "רווחיהן" של קק"ל ושל המדינה יקטנו...
- להחיות את חוק הדיור הציבורי ולממשו הלכה למעשה,
- לאלץ את קק"ל לשנות את הרכב מועצת המנהלים שלה מפוליטיקאים שלא מצאו מקום בשורה הראשונה לאישי ציבור ולאנשי מקצוע ולהקטין את מספר חברי הדירקטוריון מ-37 היום (..הרי צריך מקום לכל פליט פוליטי...) ל-11 כך שהדירקטוריון יוכל לקבל החלטות ואף יקבלן, כל עוד שקק"ל קיימת.
- לחזור להרכב קודם של מועצת מקרקעי ישראל כך שלא כמו היום, תכלול אישי ציבור ואנשי מקצוע. לזה יש לשנות את חוק מקרקעי ישראל, דבר הנתון למעשה בידי איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה אשר משום מה מסרב בינתיים לעסוק בנושא הקשה הזה.
אלה הם כאמור, רק חלק מהפתרונות האפשריים לפתרון בעיית מחירי הדיור – אבל אפשריים רק אם יימצא האומץ הפוליטי לכך.
אני מפרסם פוסט זה בפייסבוק כי איש מהפוליטיקאים בעלי האינטרסים, אינו מוכן אפילו להאזין!!!
קשה להאמין. אבל זו כל האמת.
