הרקע
דוד וגבריאל הינם חברים במושב דלתון. דוד טוען כי כאשר בשני אירועים שונים, האשים אותו גבריאל, בפני קהל חברי ועד המושב, כי זכה במכרז משום שרב היישוב החליף עבורו מעטפות וכי הוא ידע על כך.
גבריאל הכחיש כי האשים את דוד בכך ואף הביא שני עדים שאימתו את גרסתו בנוגע לאירוע השני.
דיון והכרעה
בתחילה הובא העניין בפני בית משפט השלום בצפת. באשר לאירוע הראשון קבע ביהמ"ש השלום שדוד לא הביא ראיה לקרות המקרה מלבד עדותו שלו, ולכן לא הרים את נטל השכנוע הנדרש להוכחת תביעת לשון הרע.
באשר לאירוע השני ביהמ"ש השלום מצא את עדותם של העדים מטעם גבריאל מהימנים, לפיהן הוא לא אמר את המיוחס לו.
על הכרעה זו הגיש דוד ערעור לביהמ"ש המחוזי, אשר דחה את הערעור משום שמדובר בממצאים עובדתיים ואין ביהמ"ש לערעור מתערב בממצאים כאלו אלא במקרים חרידים.
דוד הגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, אשר נדחתה אף היא משום שהיא לא מעלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים ולכן אין הצדקה להתערבותו בהכרעת ביהמ"ש השלום אשר אושרה ע"י ביהמ"ש המחוזי.
סיכום
ביהמ"ש העליון דחה את בקשת רשות הערעור, אישר את קביעת בתי המשפט הקודמים לפיה דוד לא הרים את נטל השכנוע בנוגע לאירוע הראשון וכי עדותו של גבריאל עדיפה לגבי האירוע השני.
בהליכים הקודמים חויב דוד בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15,500 ₪ וביהמ"ש העליון חייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2000 ₪.
רע"א 2854/15 דוד נ' גבריאל, פס״ד מיום 13/6/15