קריסת עצים הינה תופעה שכיחה בעונת החורף, והיא עשויה להוביל לנזק רב. לפיכך, מוטלת על רשות מקומית החובה לפקח ולטפל בעצים שבתחומה. לפנינו מקרה בו חויב ועד מקומי בנזקים שנגרמו לרכב בשל קריסת עץ, לאור ממצאי בית המשפט לפיהם הועד המקומי לא נקט באמצעי זהירות מספקים למניעת הסיכון.
רקע:
באחד מימיו החורפיים של חורף 2016, חנה רכבו של התובע ברחבה של חורשת עצים בקרבת בית ספר יסודי בשטח הועד המקומי של מושב נהלל. בשלב מסוים, נפל על מכסה המנוע של הרכב ענף גדול מאחד העצים וגרם לו לנזק רב.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב חנה בחורשת עצים שאינה מוסדרת לחניה, שעה שסמוך לצידו האחר של בית הספר קיימת חנייה מוסדרת. כמו כן, אין מחלוקת כי שנה וארבעה חודשים לפני קרות האירוע נבדק העץ על ידי הועד או מי מטעמו, במסגרת סקר עצים.
יחד עם זאת, התובע טען כי הועד המקומי התרשל לאור העובדה שלא הציב שלטים האוסרים חניה באותו מקום, לא גידר את המקום ולא פעל לגיזום העצים במקום החנייה. זאת, שעה שצוות בית הספר נהג להחנות את רכביו בחורשה דרך קבע.
הועד המקומי טען בתגובה כי אין לו היכולת לדעת את נסיבות האירוע אשר בגינו נגרם הנזק הנטען לרכב. כמו כן, לטענתו אין לו אחריות מוחלטת על כל מפגע המתרחש בשטחו וודאי שלא אחריות על נזק הנגרם בשל מזג אוויר סוער, כפי שאירע במקרה דנן. עוד הוא ציין כי אין להטיל עליו את האחריות לנזק שעה שסמוך לבית הספר קיימים מגרשי חניה מוסדרים ובת זוגו של התובע, אשר חנתה את הרכב בחורשה, הסתכנה מרצון שעה שבחרה לחנות את הרכב בחורשה.
דיון והכרעה:
על רשות מקומית מוטלת החובה לפקח ולטפל במפגעים שונים שבשטחה. אחריותו של הועד המקומי אינה מוחלטת אלא נבחנת על בסיס פעולתה והתנהלותה של הרשות הסבירה. רמת הזהירות בה מחויבת רשות סבירה מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע, אלא גם כלפי סיכון לא ידוע אשר קיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות.
בית המשפט מצא כי הבדיקה האחרונה של העץ המדובר נעשתה כשנה וארבע לפני האירוע, כאשר טיב הבדיקה האמורה היה ויזואלי בלבד, ללא סימון העץ או בדיקה פיזית כלשהי. לפיכך, לא ניתן לשלול את האפשרות המסתברת לפיה העץ סבל ממחלה כלשהי אשר הובילה לנפילתו.
עוד נמצא כי הועד המקומי לא הציג תכנית עבודה סדורה לגיזום עצים בחלוף הזמן שעבר מאז אותו סקר עצים שבוצע, וכן כי לא הוכח כי נעשה מבצע גיזום עצים לפני החורף כפעולת מנע. בנוסף לכך, עולה כי הועד לא מנע חניית רכבים במקום האירוע ולא הציב שלטים האוסרים על חניה בו.
לאור כל האמור, בית המשפט קבע כי קמה לוועד חבות לנזקי התובע. בד בבד נקבע כי יש לייחס לנהגת הרכב אשם תורם בשיעור של 25% בשל בחירתה לחנות את רכב התובע במקום חנייה לא מוסדר, שעה שעמדה לפניה חלופה מוסדרת ובטיחותית.
סיכום:
התביעה התקבלה. על הועד המקומי, באמצעות חברת הביטוח אשר מבטחת אותו, לשלם לתובע סכום של 19,816 ₪.
תא"מ (שלום)(ת״א) 11165-11-17 רביב נ' מושב נהלל-ועד מקומי ואח׳, פס״ד מיום 20/05/2020
