איילת רייך מיכאלי, עו״ד
מתמחה בקיבוצים ומושבים, משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
חברות במושב, או בכל אגודה אחרת, טומנת בחובה זכויות וחובות כאחד. ברובם המוחלט של התיקים המגיעים לפתחו של רשם האגודות, מבקשים הפונים להכיר בהם כחברי אגודה, לאחר שהאגודה סירבה לעשות כן. מבחינה זו, המקרה שנדון לאחרונה* בפני סגן רשם האגודות היה שונה. באותו עניין היו אלו דווקא המבקשים שפנו אל הרשם וביקשו למחוק את שמם מפנקס החברים בעוד שהאגודה טענה כי מדובר בחברים מן המניין. בהחלטתו דן סגן הרשם בדרכים בהן ניתן להכיר באדם כחבר אגודה, ומפאת חשיבות הדברים בחרתי לסקור בפניכם את עיקריהם.
אותו עניין החל במינוי חוקר מטעם הרשם לדון בשאלת חברותם של הפונים באגודה. בדו"ח החקירה שהגיש המליץ החוקר שלא לגרוע את שמם של המבקשים מפנקס החברים. המלצה זו הובאה להכרעה בפני סגן הרשם.
*273-4112-18 מתניה ונעמי אהרונוביץ נ' נריה - אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע״מ(פורסם בנבו, 18.08.2019)
בוררות היא הדרך המקובלת לפתור סכסוכים המתגלעים בין חברי המושב למושב, בין החברים לבין עצמם ואף בין התושבים במושב, שאינם חברים, לבין המושב. תניות הבוררות מופיעות בתקנון המושב ולעיתים קרובות אף בהסכמים שעושה המושב עם תושבים ועם צדדים שלישיים אחרים. פסק דין שניתן לאחרונה (26.8.19)* בבית המשפט השלום בכפר סבא דן בשאלה האם תניית בוררות הקיימת ב"חוזה אחיד" מהווה תנאי מקפח ולכן דינה להתבטל על ידי בית המשפט. כאן המקום לציין כי בפסיקה נקבע שבנסיבות מסוימות ניתן לראות בתקנון אגודה שיתופית חוזה אחיד שחל לגביו חוק חוזים אחידים. לכן, לאור חשיבותו של פסק הדין, ראיתי לנכון לסקור בפניכם את עיקריו.
ראשית אסביר כי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982 (להלן: "החוק"), מגדיר "חוזה אחיד" כך: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".
*תא"מ (שלום כ"ס) 28527-05-19 עמותת חריש החדשה נ' ישראל שלמון (פורסם בנבו, 26.08.2019)
האם יש לראות במבקשת, ששטחה הופקע על ידי הוועדה המקומית כחוכרת של המקרקעין על אף שהסכם החכירה הסתיים או שיש לראות בה כמי שמחזיקה בזכות מוגבלת לעיבוד המקרקעין לזמן קצר?
זו השאלה שנדונה בפסק דין שניתן לאחרונה (28.7.19)* בבית משפט המחוזי-מרכז בלוד. למותר לציין כי לשאלה זו חשיבות מכרעת בדבר מהות הזכויות המופקעות. נושא חשוב זה רלוונטי כמובן למושבים רבים המחזיקים בקרקע מכח הסכמי חכירה לדורות. לכן בחרתי לסקור בפניכם את עיקרי פסק הדין.
*ה"פ (מחוזי מרכז) 14751-10-16 פרי אור בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (פורסם בנבו, 28.07.2019)
פעמים רבות מושבים וגם חברי מושבים מקימים עסק בשותפות עם גוף אחר. במקרים אלו אני ממליצה לא להתעלם מכך שייתכן ובעתיד, חו"ח, השותפות תפורק.
במקרה של פירוק השותפות או סיום ההתקשרות יש למנוע מהצד השני להתחרות בכם, תוך שימוש בידע ובמשאבים שקיבל מכם השותף בתקופת השותפות. מטבע הדברים, להסכם השותפות, ובייחוד ל"תניית אי התחרות" המופיעה בו, חשיבות רבה. פסק דין* שניתן לאחרונה (18.8.19) בבית המשפט העליון דן בנושא חשוב זה ומדגיש את ההכרח בניסוח נכון של תניית אי התחרות, ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.
* ע"א 1124/18 אביב אוחנה לובצקי נ' מכללת א.ר. פסגות בע"מ (פורסם בנבו, 18.08.2019)
על חשיבות עריכתו של השימוע לעובד, בטרם מתקבלת החלטה על פיטוריו, כולכם כבר צריכים לדעת.
הלכה ידועה היא כי בטרם יפוטר עובד, מחובתו של המעסיק לקיים הליך שימוע ובמסגרתו לאפשר לו להציג טענותיו ולשקול אותן בלב פתוח ובנפש חפצה.
יחד עם זאת, לא אחת אני נשאלת לגבי החובה לערוך שימוע "בכל מצב", גם במקרים של סגירת מפעל או פיטורים נוכח הליך של צמצומים. במקרים אלו סובר המעסיק- בשביל מה לעשות שימוע? הרי בכל מקרה אין לי ברירה אלא לפטר ועל כן עולה השאלה מה המשמעות של פיטורין ללא עריכת שימוע במקרים אלו.
* סע"ש (אזורי נצ') 51287-11-16 אנבאלה סופי - אקספורט - ארז בע"מ (פורסם בנבו, 30.05.2019)
"ויקו לעשות ענבים ויעש באושים",
בפסוק זה, הלקוח מספר ישעיהו (ה, ב), נפתח פסק דין שניתן לאחרונה (25.6.19) בבית המשפט העליון* ומצאתי לנכון לסקור בפניכם. בנבואת חורבן זו משתמש הנביא באותו כרם כפוי טובה, שלמרות השקעת בעליו מניב פירות באושים, כמשל לקב"ה שהשקיע בעמו וציפה שיהפוך לחברת מופת, ואלו עשו בדיוק להפך.
להבדיל, באותו עניין, התקשר קיבוץ בהסכם עם יקב, בחודש מאי 2007 (להלן: הסכם 2007) לפיו יספק ליקב את כל בציר הענבים שהקיבוץ מגדל לתקופה של 21 שנים. ברם, הקיבוץ – בהיותו חבר בכרמל מזרחי – התחייב עוד קודם לכן בהתחייבות שאינה מוגבלת בזמן לספק את גידולי הענבים שלו לכרמל מזרחי. מכאן, שההתקשרות בין הקיבוץ ליקב הייתה בגדר הפרת חוזה בין הקיבוץ לבין כרמל מזרחי, וגרם הפרת חוזה מבחינת היקב. עם זאת יצוין כי הדבר לא נעלם מעיני הקיבוץ והיקב, ובהסכם 2007 נכתב במפורש כי הצדדים ערים לסיכון הכרוך בכך.
ואכן, הסיכון התממש. משנתחוור לכרמל מזרחי כי הקיבוץ עומד להפר את התחייבותו לספק את בציר הענבים של שנת 2007, פנה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה. בעקבות מהלך זה הגיעו הקיבוץ וכרמל מזרחי להסכם לפיו יספק הקיבוץ לכרמל מזרחי את ענבי בציר 2007 בתנאים עליהם הוסכם ביניהם.
* ע"א 3805/17 קיבוץ כרמים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 25.06.2019)
כל מי שהיה חבר בועדת קליטה יודע, כי קביעת קריטריונים לקליטה, ברורים ככל שיהיו, לא הופכת את עבודת הוועדה לקלה. שכן, התנאים החשובים ביותר לקליטה (אופי טוב, התאמה לקהילה וכיוצ"ב) אינה ודאיים או ניתנים למדידה, והם מקור להתלבטות הוועדה לגבי המועמד לחברות. שיקול הדעת של הוועדה, החורץ את גורל המועמד, נתקף לא אחת בבית המשפט. פסק דין שניתן לאחרונה (8.3.19) בבית המשפט המחוזי בנצרת עסק בסוגיה חשובה זו ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.
באותו עניין דובר בתובעים אשר חפצו להיקלט בשנת 2013 כחברים בקיבוץ אשר ברבות השנים, בעקבות משברים דמוגרפים שעבר, הפך למושב עובדים. באותו שלב (שנת 2013) עוד לא שונה הקיבוץ למושב עובדים, ולא היה אפשרי להתקבל לחברות. משכך חתמו התובעים על "בקשת הצטרפות לפרויקט" (לא מושב). כמו כן עברו התובעים באותה השנה הליכים של קבלה (אבחונים ומיונים), ואף שילמו 20,000 ₪ דמי רצינות. בישיבתה מיום 23.5.13 החליטה ועדת הקבלה של הקיבוץ לקבל את בקשת התובעים להצטרף לפרויקט. באותה השנה עקרו התובעים את מקום מגוריהם ועברו לקיבוץ בו התגוררו במשך 4 שנים (2013-2017). אולם, ביום 27.3.17 קיבלו התובעים מכתב, חתום על ידי יו"ר הוועד הממונה, בו צוין כי לאחר שדן בבקשתם, החליט הוועד הממונה שלא לקבל את התובעים לחברות. בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי הנימוק שבגינו לא התקבלו התובעים לחברות היה כי הם אינם מתאימים למושב מהבחינה הקהילתית.
במסגרת תביעתם טענו התובעים, בין השאר, כי הקביעה שאינם מתאימים לחיי הקהילה סותרת את האבחון המקצועי שעברו התובעים בהצלחה ואת מבחן המציאות – מגורים במושב לתקופה של 4 שנים, בהן השתלבו ללא קושי וללא דופי. עוד נטען כי ההחלטה הנסמכת על קריטריון עמום הינה בלתי סבירה. עוד טענו התובעים, כי גם אם קריטריון מידת הקהילתיות הינו לגיטימי, הרי שלא ניתן להחילו עליהם רטרואקטיבית. לטענתם, מסיכומי פגישה כאלה ואחרים עולה, כי רק לאחר המועד שבו הודיעו להם כי לא התקבלו לחברות נקבעו לראשונה קריטריון זה.
*ה"פ (מחוזי נצ') 56424-05-17 בשמת פוקודה נ' מיצר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (פורסם בנבו, 08.03.2019)
המושב, כמעסיקם של עובדים, מחוייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בגין העובדים. יחד עם זאת חשוב לזכור, כי התשלום לביטוח הלאומי לא "מגן" על המושב מפני תביעה של עובד בגין תאונה שאירעה במקום העבודה. אדרבא, אם יימצא כי המושב התרשל באופן שגרם נזק לעובד יחוייב המושב (או חברת הביטוח שלו) לשפות את העובד על נזקו, כאשר התגמולים שקיבל העובד מביטוח לאומי, ככל שקיבל, יופחתו מהסכום בו יחוייב המושב.
דוגמא לכך ניתן למצוא בפסק דין שניתן לאחרונה* (18.3.19) בבית משפט השלום בחיפה.
באותו עניין עבד התובע כשכיר בנתבעת, חברה העוסקת בשיווק חיטה, שעורה ותוצרת חקלאית אחרת. התבואה של החברה נארזה בשקים בגודל של 1X1 מטר אשר נקשרו בחלקם העליון באמצעות שרוול על מנת למנוע גלישת תכולתם מחוץ לשק והם הונחו במחסן לצורך העמסתם. במסגרת עבודתו עסק התובע בהכנת והעמסת השקים על המשאיות.
*ת"א (שלום) (חי') 19435-04-13 עראף אלטורי נ' גורן הנגב בע"מ (פס״ד מיום 18.03.2019)
לפני כשמונה חודשים קבע בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה כי פעילות במרכז המבקרים בחווה אינה מהווה חלק אינטגרלי מגידול הפרפרים וכי גידול הפרפרים, דהיינו השימוש החקלאי בקרקע, היא פעילות נלווית, משנית, לפעילות אירוח המבקרים, אשר שכשלעצמה אינה שימוש חקלאי. עוד נקבע כי גביית התשלום אינה המבחן העיקרי בבחינת טיב השימוש בקרקע חקלאית, אך בנסיבות העניין יש בה כדי ללמד שאירוח המבקרים בתשלום מהווה את עיקר פעילות החווה, ולכן, בניגוד לפעילויות חקלאיות אחרות, השימוש החקלאי בחוות הפרפרים לא "עומד על רגליו" ללא פעילות המבקרים. בסיכומו של דבר נתן בית המשפט לעניינים מקומיים צו להפסקת פעילות בחווה*.
בראשית פסק הדין* שניתן לאחרונה (28.5.19) חוזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (היינו לאחר שהעניין נדון כבר ב-2 ערכאות) תינתן במקרים חריגים במסגרתם מעלה הבקשה סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר עולה חשש לעיוות דין או אי-צדק שייגרם למבקש. בית המשפט מציין כי בענייננו, קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן מחדשות הלכה אלא נסמכות על ההלכה הקיימת. על כן, אין עניינו של המבקש מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי בנסיבות העניין או חשש לעיוות דינו ודינה של בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.
בית המשפט ממשיך וקובע כי אף לגופו של עניין נראה כי הפעילות שמבצע המבקש במקרקעין לא עולה כדי שימוש חקלאי. כך, סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה קובע הגבלות בשימוש בקרקע לא חקלאית: (א) לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות ... (ב) "מטרה לא חקלאית", בסעיף זה – בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים."
בהתאם להלכה, פרשנות התיבה "במישרין" צריכה "לצמצם כל שימוש לפעולות הקשורות מניה וביה בייצור". על בסיס הלכה זו נקבע בפסיקה כי השאלה אם מדובר ב"שימוש חקלאי" תוכרע לפי שני תנאים מצטברים: האחד – קיומה של זיקה ישירה והדוקה בין אופי הפעילות המתקיימת במקרקעין לפעילות החקלאית. השני – היקפה של הפעילות הנלווית; ככל שזו רחבה יותר, כך "הכף תיטה לקבוע שאין מדובר בשימוש חקלאי".
* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)
**עפ"א (מחוזי חי') 58369-10-18 אילן בן יוסף נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון (פורסם בנבו, 22.01.2019)
***רע"פ 896/19 אילן בן יוסף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון (פורסם בנבו, 28.05.2019)
חוק שעות עבודה ומנוחה (להלן: "החוק") מטיל על המעסיק, בין השאר, חובת תשלום שכר בגין "שעות נוספות", אותן שעות שעבד העובד מעבר ליום העבודה הרגיל שלו. כידוע, בגין 2 השעות הנוספות הראשונות מחוייב מעסיק בתשלום 125% מהשכר הרגיל של העובד והחל מהשעה השלישית ב-150% משכר זה. יחד עם זאת, סעיף 30 לחוק מונה קבוצות עובדים אשר הוראות החוק, וביניהן חובת תשלום שעות נוספות, לא חלות עליהן. בין עובדים אלו מצויים גם עובדים ב"משרת אמון" או כפי שמגדיר סעיף 30(א)(5) החוק: "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".
מושבים מעסיקים עובדים רבים ומצאתי כי קיים בלבול בכל הנוגע לחריג זה לחוק- האם לכל מי שעובד בתפקידי הנהלה אין חובה לשלם שעות נוספות? האם מספיק שיש מידה מיוחדת של אמון אישי כדי לא לשלם שעות נוספות? שאלות אלו נדונו לאחרונה (31.5.19) בפסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. נוכח חשיבות הנושא אסקור בפניכם את עיקרי הכרעת בית הדין.
סע״ש (עבודה)(ב״ש) 12245-11-16 מולה סחנובסקי נ׳ אמרז בע״מ, פס״ד מיום 31/05/19
