ביה"ד הארצי לעבודה ביטל קנסות בסך 280,320 ₪ ו-56,064 ₪ שהוטלו על חברה ומנהלה בבית הדין האזורי
במשפט בו הואשם חקלאי המעסיק עובדים זרים באי העמדת מגורים הולמים לעובדיו טען עד מטעם המאשימה (מפקח) כי המעסיק הוא הוא האחראי לניקיון במגורי עובדיו, עדותו זו של המפקח אשר 'הגדיל ראש' הביאה אותי לעיין בהלכה הנוהגת בעניין זה ולהציגה כאן לידיעת מעסיקי עובדים זרים.
כידוע חוק עובדים זרים(1) מחייב את המעסיקים בהעמדת "מגורים הולמים" לעובדיהם. עוד ידוע שבקרב רבים מהעובדים הזרים עניין התחזוקה והניקיון הינו בעייתי, בהמעטה. מצב הניקיון אצל אלה לעיתים קרובות אינו עומד בשום סטנדרט.
להלן מקרה שעוסק באותו עניין והפסיקה בו כפי שנקבעה בבית הדין הארצי לעבודה(2):
חברת בנייה ומנהלה הורשעו בבית הדין האזורי(3) בעבירות של אי העמדת מגורים הולמים ל-8 עובדים אזרחי סין. בגזר הדין נפסק כי החברה תשלם קנס בסך של 280,320 ₪ ועל המנהל כ"נושא משרה" נגזר קנס בסך של 56,064 ₪. כמו כן חוייבו החברה ומנהלה לחתום על התחייבות להמנע מעבירות שבהן הורשעו למשך 3 שנים שאם לא כן יושת על החברה קנס בסך 560,640 ₪ ועל המנהל קנס בסך של 280,320 ₪. כך נפסק בביה"ד האזורי בעקבות ביקורת שנערכה במגורי העובדים ביום 22.10.2007 בשעה 22:00. יצויין כי המבנה בו גרו היה בן 3 קומות, בכל קומה שירותים ומטבח והבניין ככלל שימש מגורים לעשרות עובדים זרים ונוהל ע"י חברה שהשכירה חדרים למעסיקי עובדים זרים.
החברה ומנהלה הואשמו לעניין "מגורים הולמים" בשורת עבירות בחלקם זיכה בית הדין האזורי את הנאשמים ואילו באחרים הרשיע את הנאשמים. באחרונים בשל: תאורה לא מספקת, העדר ארונות אישיים, העדר משטחי עבודה וארונות במטבח, והעדר מודעה בשפת העובדים לעניין הוראות כיבוי אש. העדר ניקיון ותחזוקה נאותים.
בית הדין הארצי בהליך הערעור חרג מהמקובל ולא קיבל את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. בערעור נקבע כי בפסיקת בית הדין קמא בדבר תאורה לא מספקת לא נומקה הסיבה, האם כך בשל העדר תשתית מתאימה או בשל נורה שרופה? בעניין הארונות נפסק כי בית הדין קמא התעלם מטענת הנאשמים וצילומים שהמציאו לפיהם במסדרונות היו זרוקים ארונות ללא שימוש וזאת לאחר שהעובדים ביוזמתם סילקו אותם מחדריהם.
באשר להאשמות בדבר הניקיון בשירותים, במטבח במבנה ובסביבתו. בית הדין הארצי קבע כי דו"ח ביקורת יש לבסס על ביקור באתר והשוואת המצב הפיזי בשטח לאמות המידה הקבועות בתקנות. כך למשל ניתן לבדוק אם שטח המטבח מתאים למספר העובדים המשתמשים בו, אם קיימים מספר מספיק של כיורים, מערכות כיריים, ארונות, עמדות שירותים, מקלחות וכד' ואולם לעניין תחזוקה וניקיון אין לפסוק על סמך ביקורת בודדת שכן מטבע הדברים רמת הניקיון ומצב התחזוקה אינם סטטיים. בית הדין הוסיף וקבע: "האחריות למצב התחזוקה והניקיון של המגורים שמעמיד המעסיק לרשות העובד הזר ברגע נתון, מוטלת על העובד הזר".
לפיכך קבע בית הדין הארצי שמביקורת חד פעמית שנערכה לאחר שעשרות עובדים חזרו מעבודתם ועשו שימוש בשטחים הציבוריים, מטבח, חדר האוכל, שירותים, לא ניתן להסיק שהמגורים שהעמידה החברה לרשות העובדים אינם עומדים באמות המידה הקבועות בתקנות ביחס לניקיון ותחזוקת המבנה.
סוף דבר: ערעורה של החברה ומנהלה התקבל תוך קביעה: "לא הוכחו היסוד העובדתי והנפשי הדרושים להרשעה בעבירות של אי העמדת מגורים הולמים".
בהתאם בוטלו ההרשעות ובוטלו הקנסות.
על פסה"ד הוגש ערעור בו טענה החברה כי בית הדין שגה בכל קביעותיו. החל מקביעתו בעניין תקופת העבודה בחברה וכלה ובעיקר לגבי הבסיס שאליו יש להתייחס כשכר הקובע ושלפיו יש לחשב את זכויותיו של התובע.
- חוק עובדים זרים, התשי"א – 1991 ס' 1ה ו-2(ב)(9).
- ע"פ 1349-04-15 בוני הארץ י.ק. בע"מ ויורם קצב נ' מ"י (ניתן 11.3.2019).
- פ 65/10 מ"י נ' בוני הארץ י.ק. בע"מ ויורם קצב (ניתן 23.2.2015).
