הרקע
התובעים הם זוג חברי מושב אשר בבעלותם משק חקלאי, הטוענים כי שניים מילדיהם הונו אותם לחתום על מסמך אשר ממנה אותם כבנים ממשיכים, בכך שהטעו אותם לחשוב כי אלו מסמכים הנחוצים לשם אישור בניית בית חדש במשק.
עוד טענו ההורים, כי אינם יודעים קרוא וכתוב ומכיוון וסמכו על ילדיהם חתמו על המסמך מבלי לדעת שבו הם ממנים את ילדיהם כבנים ממשיכים.
בנוסף ההורים טענו, כי המינוי לבן ממשיך הובטח לבן אחר שהלך לעולמו בטרם עת, וכי לא היה מיועד כלל לילדים האחרים, וכן כי יש לבטל את המינוי גם מחמת התנהגות מחפירה ומזלזלת כלפיהם מצד הילדים לאורך השנים.
מנגד טענו הילדים, כי עובדת היותם בנים ממשיכים הייתה ידועה לכל בני המשפחה ומוסכמת עליהם, אולם אחד האחים האחרים הפעיל לחץ והתנהגות אלימה כלפי ההורים בכדי לגרום להם לחזור בהם ממינוים כבנים ממשיכים.
עוד טענו הילדים, כי המסמכים שממנים אותם כבנים ממשיכים, נחתמו כדין על ידי הוריהם בנוכחות מזכיר המושב ויו"ר אגודת המושב, אשר חזקה עליהם שביצעו תפקידם ווידאו כי ההורים הבינו את תוכן המסמכים ומשמעותם. כמו כן טענו, כי על המינוי לבנים ממשיכים חלים דיני המתנה, ומשאושר המינוי על ידי הסוכנות היהודית ונרשם על ידי רמ"י, אין ההורים יכולים לחזור בהם ממתן המתנה ולבטלה.
דיון והכרעה
תחילה עסק ביהמ"ש בשאלת מינוים של הילדים כבנים ממשיכים. בעניין זה פסק ביהמ"ש, כי לאור הפסיקה יש להתייחס למינוי בן ממשיך כנכללים תחת דיני המתנה. כך, ברגע שניתנה הסכמה כדין מצד הנותן לתת את המתנה, ולאחר מכן נתקבל אישור על כך מגורם שלישי, כמו רמ"י, יש לראות בכך מתנה שהושלמה אשר אין ההורים יכולים לחזור בהם ממנה.
מעבר לכך, ביהמ"ש דחה את טענות ההורים שלא ידעו על מה הם חותמים, שכן חזקה על מי שחתם על מסמך משפטי שקראו והבינו וההורים לא עמדו בנטל להוכחת טענתם זו.
יחד עם זאת, ביהמ"ש מצא שעל אף שמדובר במתנה שהושלמה ולא ניתן לחזור ממנה, כשעולות טענות הנוגעות להתנהגות מחפירה ומזלזלת של הילדים, אין להשאיר את ההורים מבלי יכולת לקבל סעדים אחרים פרט לביטול המתנה. זאת מכיוון ועדיין חלים עליהם העקרונות הכלליים של המשפט, ובכללם עקרון תום הלב אשר מעגן את עקרון היושר ומחייב את הצדדים לנהוג בדרך ארץ אחד כלפי השני.
על אף האמור, ביהמ"ש מצא, כי במקרה דנן לא הוכחה קיומה של התנהגות מחפירה מצד הילדים, ולמעשה, הראיות שהובאו בפניו מלמדים כי היחסים בין ההורים לילדיהם היו תקינים לחלוטין. עוד ציין ביהמ"ש, כי האם אף אישרה שהסכסוך פרץ בין הילדים לבין אחד האחים האחרים.
בשלהי הדברים קבע ביהמ"ש, כי התביעה הוגשה לאחר 32 שנים ממועד המינוי, וכי השיהוי בהגשת התביעה מעיד על כך שהתביעה הוגשה בעקבות הסכסוך שפרץ כנראה בין הילדים לאחד האחים האחרים, מכיוון ואין זה סביר כי במשך שלושה עשורים לא ידעו ההורים על דבר מינוים של הילדים כבנים ממשיכים.
סיכום
נוכח האמור, ביהמ"ש דחה את תביעתם של ההורים, וקבע כי הילדים מונו כבנים ממשיכים על פי דין.
נוכח הקרבה המשפחתית בין הצדדים חויבו ההורים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד הילדים בסך 5,000₪ בלבד.
תמ"ש (משפחה)(קרית גת) 2801-10-14 – פלונים נ' אלמונים, פס״ד מיום 13/12/16
