בפסק דין שהתפרסם לאחרונה ברמ 8432/18 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מעלות תרשיחא נ' מעונה מושב עובדים להתיישבות כי על פי סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה (להלן - סעיף 21) שימוש חקלאי פוטר בתנאים מסוימים מהיטל השבחה.
בית המשפט דן בפרשנות התנאי בסעיף 21 "שהוחכרו בחכירה לדורות לשימוש חקלאי" האם התנאי חל על קרקע שייעודה לפי תכנון מאושר לא היה חקלאי, אך הוחכרה בהסכם משבצת נחלות חקלאיות שמטרתו העיקרית היא לחקלאות.
נפסק כי לשון "שימוש" אינה חלה אך ורק על חכירה לייעוד חקלאי, אלא גם לחכירה לשימושים רחבים יותר.
בית המשפט העליון (השופט פוגלמן ובהסכמת השופטים ברק-ארז ומזוז) פסק כי:
ההסדר הייחודי בסעיף 21 לפיו ישולם תשלום חלף היטל השבחה על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן - רמ"י) מקום בו לא חל היטל השבחה מותנה בהתקיים שלושה תנאים: מדובר במקרקעי ישראל אשר הוחכרו בחכירה לדורות לשימוש חקלאי; שונה ייעוד המקרקעין; החוכר לדורות אינו רשאי לנצל את הקרקע בייעודה החדש אלא במסגרת תיקון חוזה החכירה המקורי או בעריכת חוזה חכירה חדש.
המחלוקת נסבה על ההגדרה "שהוחכרו בחכירה לדורות לשימוש חקלאי" המצויה בתנאי הראשון – האם הסעיף חל על קרקע שייעודה לפי תכנון מאושר לא היה חקלאי (בענייננו שטח ציבורי פתוח), אך הוחכרה במסגרת הסכם משבצת הנחלות החקלאיות שמטרתו העיקרית היא לחקלאות.
בימ"ש בחן את לשון הסעיף, הנוקט הן בלשון שימוש והן בלשון ייעוד, בציינו כי לשון ייעוד מיוחסת לשינוי בייעוד המקרקעין, ואילו לשון שימוש נוגעת למטרה רחבה יותר, שאינה מוגבלת לתכנון התקף, העומדת בבסיס ההסכם עם רמ"י.
לפיכך, בכללה של לשון שימוש אין באים אך מצבים של חכירה לייעוד חקלאי, אלא גם חכירה לשימושים חקלאיים רחבים יותר.
