פרויקט שכנות ההרחבה לא יצא לדרך וכפר חב"ד חויבה לשלם ליזמים / איתן מימוני, עו״ד

כפר חב"ד קידמה את בנייתן של 64 יחידות מגורים חדשות בשטחה במה שמכונה "פרויקט ההרחבה הצפונית". בתאריך 18.10.2011 היא נקשרה עם יזמים (להלן: "התובעים") בהסכם שאותו כינו "הסכם הייסוד". כחלק מההסכם, התובעים נטלו על עצמם לקדם את המיזם, אך קשר זה עלה על שרטון, ובתאריך 11.11.2016 הגיעו להסכם לסיום היחסים, אשר כונה "הסכם היפרדות". לצד סיום היחסים, בהסכם נקבע פיצוי כספי מטעם הנתבעת, המקיף גם את הוצאות התובעים, בסך כולל של 1,624,000 ₪ מתוכו כפר חב"ד 500,000 ₪ בלבד.

טענות הצדדים

לטענת התובעים, כפר חב"ד הפרה את הסכם ההיפרדות בכך שהיא שילמה להם רק מקצתו של הפיצוי המוסכם. מנגד, הנתבעת גרסה כי הסכם ההיפרדות נחתם מצידה בחוסר סמכות, בחתימת יחיד בכפייה ובעושק (מר רבינוביץ – יו"ר האגודה). לצורך תוקפה של הסכם התקשרות נדרשים חתימות של שתי מורשי החתימה, וכן לפי תקנה 31(א) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה-1975. כמו כן, ההסכם נוגד כל היגיון כלכלי, וכי חלק מן הצדדים אינם צד להסכם הייסוד.

דיון

טענות בדבר הסכם הייסוד, נוסחו, אכיפתו וכיוצא בזה אינן רלוונטיים להליך זה, שכן הסכם ההיפרדות החליף את הסכם הייסוד, ודיוננו נוגע להסכם ההיפרדות כאמור.

1. הצדדים להסכם-ההיפרדות – לא הייתה חפיפה בין זהותם של כל הצדדים להסכמי הייסוד וההיפרדות. אמנם, משום שהסכם ההיפרדות המאוחר גובר על כל הסכמה קודמת, לפי החלטת הצדדים, אין לכך משמעות.
2. דיני השליחות – מר רבינוביץ, כשחתם על ההסכם, היה שלוח של האגודה. השאלה שעולה היא האם חרג מן ההרשאה שנתנה לו האגודה. מענה לשאלה זו יכול להימצא בשלושה מסלולים חלופיים-
   1. שליחות בהרשאה מקורית - לפי דבריו של רבינוביץ', חתימתו הייתה עניין טכני בבד – תקלה, שיצאה תחת ידיה של מזכירות הוועד. כמו כן, הוא הוסיף כי למו"מ על ההסכם היו שותפים חברי הוועד ונציגיהם של המתיישבים המיועדים למיזם ההרחבה. עדותו של מר זליגמן, מטעם התובעים, תמכה בגרסה זו. ביהמ"ש קיבל טענות אלו.
   2. אישור בדיעבד- אישור בדיעבד מקנה תוקף לפעולה שבעת ביצועה לא הייתה כדין. ביהמ"ש העליון קבע כי אישור בדיעבד יכול שיעשה בהתנהגות, ואף שתיקתו של השולח יכולה להתפרש כהרשאה בדיעבד. לעניינו, ההצבעה פה אחד בוועד, נטילת ההלוואה, העברתה לתובעים בחתימתם של שתי מורשיי חתימה ושתיקה מוחלטת לאורך זמן רב, מהווה בסיס לאישורה בדיעבד של ההתקשרות. לפי דוקטרינה זו, עולה כי ההסכם בתוקף.
   3. מניעות מכוחה של הסתמכות – חוק השליחות מכיר בקיומה של שליחות אף במקרה בו השולח לא התכוון בהתנהגותו ליצור שליחות, בתנאי שהצד השלישי לא ידע על כך. במקרה זה, התובעים הסתמכו על ההסכם, ושינו את מצבם לרעה תוך הסתמכות זו. על כן, הנתבעת מושתקת ואינה יכולה להתכחש לכך לאחר מעשה.
3. הסכם ההיפרדות נקשר ברצון חופשי – בדבר הטענה של כפייה, לא הובאו ראיות המצביעות על כך שהוועד ומר רבינוביץ' לא פעלו מרצונם החופשי. כמו כן, בהתייחס לטענת העושק, גם במקרה זו לא הונחו ראיות לכך שכפר חב"ד סבלה מפער ניכר של חוסר ניסיון או חולשה אל מול התובעים. מכאן, שטענות אלה חסרות שחר.
4. ההתחייבויות שנטלו התובעים בהסכם ההיפרדות – כפר חב"ד טענה כי התובעים לא קיימו את חובתם. ביהמ"ש מצא כי למרות טענה זו, ובהנחה כי היא נכונה, אין בזה כדי לשחרר את כפר חב"ד מחובתה לשלם לתובעים לפי הסכם ההיפרדות. בנוסף, נמצא כי כפר חב"ד שקטה על שמריה, ולא העלתה טענה זו בשום שלב לפני הגשת כתב ההגנה. בנוסף, כפר חב"ד הראתה כי חומרים אלו, אשר היו צריכים להגיש התובעים, לא נחוצים לה, שכן היא לא העבירה מכתב התראה במשך שנים ארוכות.

הכרעה

דין התביעה להתקבל.

ת"א(שלום)(ת״א) 3978-08-18 הדר מ.א.י.א יזמות בע"מ ואח' נ' כפר חב"ד מושב עובדים של חסידי ליובאוויטש להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פס״ד מיום 04/12/23