חברי מושב אורה פנו לביהמ"ש בבקשה לקבלת סעד מסוג צו עשה נגד רמ"י, אשר יורה לרמ"י להקצות לתובעים מגרש בהרחבה שבמושב אורה בדרך של פטור ממרכז וכן לרשום אותו על שמם.
הרקע
מושב אורה הינו מושב מסוג "מושב עובדים" הממוקם דרומית מערבית לירושלים. בשנות ה-90 החליט מנהל רשות התכנון והפיתוח במשרד החקלאות לאשר החכרת 18 מגרשי מגורים במושב אורה לבנים של 18 בעלים מקוריים של 18 נחלות באורה, שלא קבלו נחלה במסגרת הרחבות קודמות במושב. החלטה זו ניתנה על מנת להשוות את תנאיהם של בני הבעלים המקוריים לתנאי החברים שנקלטו קודם לכן. לאחר החלטה זה, עמד תקן הנחלות במושב על 85 נחלות. בנוסף לכך, אישר המנהל למושב הרחבה למטרות מגורים בדרך של פטור ממכרז, אשר כללה את 18 הנחלות האמורות, והועמדה סך הכל על 85 יחידות. בהתאם לכך, החליטה האסיפה הכללית במושב על אישור ההחלטה והקמת שכונת הרחבה במושב.
התביעה הוגשה על ידי שלושה מחברי מושב אורה- זוג הורים אשר נמנים בקבוצת הבנים נשוא ההחלטה, ובנם. בהתאם להחלטה, ביקש הבן כי יוקצה לו מגרש ללא מכרז. לאחר קבלת ההחלטה על הקצאת המגרשים שילמו החברים כמאה אלף שקלים כחלק מדמי הפיתוח של המגרש שהוקצה להם. החברים טוענים כי בשנת 2012 החליטה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) להפסיק את הקצאת המגרשים בהרחבות בפטור ממכרז וזאת על בסיס תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות. יחד עם זאת, נקבעו הוראות מעבר שאפשרו השלמת התהליך למי שהחל בו וטרם סיים עובר להחלטה, כמו במקרה של החברים, אשר במועד קבלת ההחלטה טרם סיימו את הליכי מימוש הזכות להקצאת מגרש בהרחבה בפטור ממכרז.
עם קבלת הודעת רמ"י על ההחלטה ועל תקופת המעבר המשיכו החברים לפעול להשלמת המסמכים הנדרשים להקצאת המגרש. אולם, בחלוף הזמן, לאור סיבות אישיות של החברים, התעכב הטיפול בהקצאת המגרש. בעוד כי יתר חברי המושב סיימו ההליך, וזכו להקצאת מגרש בפטור ממכרז, כך שסך הכל שווקו 84 מגרשים בפטור ממרכז, החברים היו היחידים שטרם זכו להקצאת מגרש. לבסוף, פנו החברים לרמ"י בבקשה לאפשר את הקצאת המכרז על דרך של פטור. בקשתם נדחתה, בטענה שבהתאם להחלטות קודמות של רמ"י, תתאפשר המשך הקצאת מגרשים בפטור ממרכז רק עד לשיעור של 115% מתוך תקן הנחלות במושב. על פי עמדת רמ"י, תקן הנחלות במושב הינו 67, ועל כן בהתאם לחישוב של 115%, תקן המגרשים שהמושב רשאי לשווק בפטור ממכרז עומד על 77. בצורה זו, המושב כבר חרג מכמות הקצאות המגרשים בפטור ממכרז אשר הועמדה לו. לפיכך, אין לאשר את הקצאת המגרש נשוא תביעה זו.
לטענת החברים, רמ"י מתעלמת מהחלטת מנהל הפיתוח משנות ה-90, לפיה הוגדל תקן הנחלות במושב ל-85. בהתאם להחלטה זו, ולאישור להקצות מכרזים בפטור עד לשיעור של 115% מסך הנחלות, שהרי שטענת רמ"י לפיה המושב חרג ממסר המגרשים שניתן להקצות ללא פטור, שגויה.
בנוסף לכך, החברים עומדים על כך שמעיון בהחלטה בדבר הוראות המעבר של התיקון לפקודה, ההחלטה הותירה מקום לבחינתם של מקרים מיוחדים מן הסוג נשוא תביעה זו. על כן, פנו החברים פעם נוספת לרמ"י בבקשה לאפשר את הקצאת המגרש בפטור ממכרז, ולכל הפחות לקיים דיון מחודש בעניינם תוך בדיקה פרטנית של הנושא. אולם, בקשתם לאפשר מימוש ההקצאה לה היו זכאים בפטור ממכרז לא נבחנה, כמו כן גם לא התקיים דיון בעניינם לפני ועדת חריגים שמכח הוראות המעבר.
החברים טוענים כי דחיית בקשתם להקצאת מגרש בפטור ממכרז מהווה פגיעה בזכות שהינה בעלת ערך כלכלי, ובכך מהווה פגיעה בקניינם. כמו כן החברים מציינים כי רמ"י מפרה את עקרון השוויון וכן את האיסור להפלות לאור היותם החברים היחידים במושב שטרם הוקצה להם מגרש בפטור ממרכז.
החברים מוסיפים כי מדובר בהפרה של הבטחה שלטונית, שהינה מושג אשר פותח בפסיקה במטרה לתת הגנה משפטית לציפיות של האזרח מן השורה במצבים בהם נוצרה הסתמכות עקב מעשים או אמירות של רשות שלטונית.
על כן, מבקשים החברים מביהמ"ש להורות לרמ"י להקצות להם מגרש בדרך של פטור ממרכז, או לכל הפחות ליתן סעד חלופי בדמות הוראה לרמ"י לקיים דיון בבקשה זו בפני ועדת חריגים בהתאם להוראות המעבר.
דיון והכרעה
תחילה ניתנה החלטה על ידי ביהמ"ש לפיה רצוי למצות ככל שאפשר פתרון יצירתי של פשרה, שכן ביהמ"ש ביקש שלא לכפות הכרעה לכאן או לכאן.
אולם, לאחר שלא הושגה פשרה קיבל ביהמ"ש את בקשת החברים לקבלת הסעד החלופי והורה לרמ"י לבחון את עניינם במסגרת ועדת חריגים. ביהמ"ש הדגיש כי על רמ"י מוטלת החובה לקיים את המהלך שעל הפרק בלב פתוח ובנפש חפצה ובאופן שלא יצדיק טרוניות בדבר אופן ההתנהלות בקשר לכך. ביהמ"ש התייחס לטענות רמ"י, כי החברים אינם זכאים כלל שעניינם יובא לפני ועדת חריגים, וקבע כי הזכאות קיימת לאור העובדה כי ליתר המעורבים האחרים אפשרה רמ"י לקבל מגרש בפטור, וכי החברים הם היחידים שהדבר נמנע מהם.
ביהמ"ש הבהיר כי במידה ולא יגיעו החברים לתוצאה שתניח את דעתם, יהיו רשאים הם לנקוט בהליכים חדשים וכן לטעון בהם כי מגיע להם לקבל את מבוקשם גם בדרך המלך, ולא מכוח וועדת חריגים.
לבסוף, ביהמ"ש העביר ביקורת על כך שרמ"י כלל לא יכלה להצביע על קיומו של גוף ספציפי שתפקידו לפעול כוועדת חריגים בהתאם להוראות המעבר.
סיכום
ביהמ"ש הורה לרמ"י לבחון את בקשת התובעים בפני ועדת חריגים. ביהמ"ש קבע כי בשלב הנוכחי לא יחויב אף אחד מהצדדים בהוצאות.
ת"א (ירושלים) 41741-06-16, ש' ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 24/07/19
