תביעתה של גברת קמילה גל וינקלר (להלן: "התובעת") הינה תביעה רכושית שבאה להוציא נכס מנכסי קיבוץ נווה ים (להלן: "הקיבוץ") שהינו אגודה שיתופית הנמצאת בפירוק. הקיבוץ סובר כי מכיוון שמדובר בתביעה לגבי נכסי האגודה, הרי שהסמכות לבררה הינה בידי המפרק שמונה לאגודה ולא בידי בית המשפט.
רקע:
הקיבוץ הינו "קיבוץ מתחדש" כהגדרתו בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995. תקנון הקיבוץ הפך בשלב מסויים לתקנון ההולם את מעמד הקיבוץ כ"קיבוץ מתחדש" והוא כלל הוראות שונות לגבי שיוך דירות החברים. בתקנון נכתב כי הקיבוץ מתחייב לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותו על מנת לשייך דירת חבר אחת לכל אחד מחברי הקיבוץ. על מנת להכריע במחלוקת לגבי שיוך הדירות ניתן פסק בוררות הקובע כי חלוקת הדירות הינה עתידית וכי לא מתקיימת ודאות לגביה. התובעת הינה יורשת על פי צו קיום צוואה של חבר מחברי הקיבוץ הוותיקים שהיה שותף להליך הבוררות הנ"ל שקבע כי בבוא היום, ככל שיתבצע שיוך דירות בקיבוץ, יהיה זכאי לזכות עתידית מותנית ובלתי ודאית כלפי הקיבוץ לדירה. מאז שנת 2014 התנהלה בין באי כוח התובעת לבין המפרק שמונה לקיבוץ התכתבות לגבי זכויות המנוח ושיוכן לתובעת, כאשר תשובת המפרק שחזרה על עצמה הינה כי הליך השיוך טרם החל. התכתבויות מאין אלו התרחשו עד שנת 2021 ולאחר פניית התובעת לרשם האגודות השיתופיות עקב אי התחלת הליכי השיוך ודחיית הפנייה, פנתה התובעת לבית המשפט בתביעה זו. בכתב התביעה טענה התובעת כי לבית המשפט סמכות לעסוק בתביעה זו עקב כך שהתביעה עוסקת בזכויות קונסטיטוציוניות של התובעת מכיוון שמתקיימת אפלייה כלפיה ובנוסף טוענת התובעת כי התביעה מבוססת על פסק בוררות ולכן העניין יצא מגדר סמכותו של המפרק. מנגד טוען הקיבוץ כי הסמכות לדון בתביעה עומדת בפני המפרק בלבד.
דיון:
פירוק אגודה שיתופית מוסדר בפקודה האגודות השיתופיות ובתקנות האגודות השיתופיות (פירוק). ככלל, מי שמבקש זכות מאגודה בפירוק עליו להגיש תביעתו בפני המפרק, והמפרק הוא שרשאי להכריע בתביעות אלה, ועל החלטות אלה ניתן להגיש ערעור לרשם. אין לקבל את הטענה כי תביעות הנוגעת לנכסי האגודה המעוררות שאלות חוקתיות אינן בסמכות המפרק. אפילו בהנחה ששאלות חוקתיות הנוגעות לנכסי האגודה מוחרגות מסמכות המפרק וראוי לדון בהן בביהמ"ש, הרי הסכסוך שבנדון הוא סכסוך רכושי, שאין בו היבטים חוקתיים המצדיקים החרגתו מסמכות המפרק. בנוגע לטענה לגבי יישום פסק הבוררות, ראשית, האמור בפסק הבוררות מוכיח, כי הוא אינו מעניק לתובעת זכויות כלשהן, וכי כל אשר ייעשה הוא קביעת מיקום הדירה שתשויך למנוח בבוא היום, ככל שיוחלט על ביצוע שיוך דירות לחברים ותיקים. שנית, אפילו היה נמצא כי פסק הבוררות מעניק זכויות כלשהן לתובעת, הרי אין בכך כדי להעניק לבימ"ש זה סמכות לדון בתביעה, שכן הדרך לביצועו של פסק הבוררות היא ע"י הגשת תביעה למפרק.
סיכום:
מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית.
ת"א (חיפה) 16246-11-21 וינקלר נ' ים, פס״ד מיום 17/06/22
