A significant number of cooperatives in the world have a reserve fund.

Among cooperative members and leaders as well as researchers, a reserve fund is considered as an indispensable tool for the maintenance and success of the organisation.

This article analyses the essence of reserve funds and their operation. It is demonstrated that the existence of this specific fund constitutes a deterioration in the quality of service provided by the cooperative to its members. It is suggested that the absence of reserve funds in a cooperative leads to an increase in the quality of service provided to members.

Two case studies of rural primary cooperatives (moshavim) and one of secondary cooperatives (regional purchasing organizations) in Israel are presented. These associations have been operating successfully for a number decades without profit or deficit and do not maintain reserve funds. The cooperatives are founded by and for members who want to pay the lowest possible cost of participation, and the case studies demonstrate that they can operate efficiently and stably over time without relying on reserve funds.

Journal of Co-operative Organization and Management
Volume 7, Issue 2, December 2019, 100089

הוועדות בקואופרטיב מהוות מרכיב חשוב במבנה הדמוקרטי שלו. כל קואופרטיב מקים בתוכו מספר שונה של ועדות, לפי צרכיו. גם המושב, הקואופרטיב הרב-תפקודי, מקים בתוכו ועדות, וגלל היקפו הרחב של הקואופרטיב, והשילוב של מרכיבי הקהילה והשלטון המקומי, מספרן של הוועדות במושב הינו, בדרך כלל, רב יותר מאשר בקואופרטיבים אחרים.

המאמר לומד את מבנה ותפקוד הוועדות בקואופרטיבים שונים ברחבי העולם והנוסף את תפקידי ותפקודי הוועדות בקיבוץ, שגם הוא קואופרטיב כפרי והדומה במספר מרכיבים קואופרטיבים למה שקורה במושב.

המאמר מנסה לתאר ולהסביר וללמוד את תהליכי ייסודן של הוועדות במושב, באילו תחומים הן פועלות, מהן סמכויותיהן, ואיזה מקום יש להן במבנה הדמוקרטי של הקואופרטיב. הועדות במושב נמצאות בתחומים רבים המתוארים והמוסברים והמנותחים במסגרת המאמר. המאמר הוא ראשוני בנושא בו הוא עוסק ופותח פתח להמשך המחקר על הוועדות במושב.

חשוב להבין היטב את טבעו האמיתי של הקואופרטיב ואת התפקיד החשוב של החברים לקיומו. אני מנסה להראות כי קואופרטיבים הם כלי נהדר לפיתוח, במיוחד פיתוח של אנשים עניים. למרבה הצער, קואופרטיבים אינם מצליחים משום שרוב המנהיגים והחברים אינם מבינים את הטבע האמיתי שלו, אותו נסביר בהרחבה במאמר להלן.

קואופרטיב מורכב מחברים. אלה הם החברים שהקימו אותו. הם הקימו את הקואופרטיב שלהם כי הם מחפשים מסגרת-ארגון כלכלי אשר יספק להם את השירות או את העבודה שהם מחפשים, במחיר הנמוך ביותר האפשרי ובאיכות הגבוהה ביותר האפשרית.

אבל בפועל, בהבנה הנוכחית של הקואופרטיבים, בעיקר בפירוש המעשי של הפעלת הקואופרטיב, מסתבר כי החברים אינם הבעלים של הקואופרטיב. הקואופרטיב, במעשה הנהוג במירב המדינות בעולם, לא מספק את השירות הטוב ביותר האפשרי במחיר הנמוך ביותר האפשרי לחבריו )2014 .Galor, Z(. ד

קיימת דרך אחרת להפעלת הקואופרטיב, והחלקים הבאים של מאמר זה יציגו, קואופרטיבים המקיימים שוויונית ועוד רווחית לחבריהם, ובאותה עת יספקו את השירות הטוב ביותר לחברים, ובמחיר ההשתתפות הנמוך ביותר שלהם בקואופרטיב.

קואופרטיבים ראשוניים לאשראי ולחיסכון הוקמו באמצע המאה ה - 19, בעיקר בגרמניה. שני אנשים נחשבים כאבות התנועה הקואופרטיבית לאשראי, והם הרמן שולצה-דליצ'ה, אבי הקואופרטיב לאשראי בשביל בעלי-המלאכה הקטנים ומעמדות הביניים העירוניים, ופרידריך רייפאייזן, אבי הקואופרטיב לאשראי באזורי הכפר. לואיג'י לוצאטי הקים באיטליה קואופרטיבים לאשראי, שמיזגו אתרעיונות שני קודמיו.

הקואופרטיב לאשראי הוא, אחרי הקואופרטיב הצרכני, הנפוץ ביותר בעולם כיום. הוא קיים ברובן הגדול של מדינות העולם, כולל העולם השלישי. הוא נוסד בידי איגודים מקצועיים ובידי ארגונים אחרים, כולל ממשלתיים. הוא קיים באזורי הכפר ובערים. הוא כה נפוץ, מכיון שהוא עונה על צורך דחוף וחשוב ביותר של כה רבים: הצורך לקבל אשראי כספי למטרות שונות.

מחקר זה עוסק בתהליך שבו קואופרטיבים מסיימים את דרכם ועוברים תהליך המכונה בספרות המחקר באנגלית ובצרפתית demutualization, לכנותו ובעבודה זו מכונה 'דה-קואופרטיביזציה'. התהליך התרחש בקואופרטיבים רבים ובמדינות רבות, ובהן ישראל, ובמחקר זה נלמדו אירועי הדה-קואופרטיביזציה שעברו שני קואופרטיבים מרכזיים בישראל, 'תנובה' ו'המשביר המרכזי'.

שאלות המחקר המרכזיות הן: 1. מדוע איבדו שני קואופרטיבים מרכזיים את הקואופרטיביות שלהם? 2. מה היה תפקיד החברים בהקמת הקואופרטיב ובקיומו? 3. מהי בעלות החברים בקואופרטיב שלהם?

חיבור לשם קבלת התואר 'דוקטור לפילוסופיה' מאת: צבי גלאור-גולדגרט.
המחלקה לגאוגרפיה וסביבה. הוגש לסנט של אוניברסיטת בר-אילן.

קרן שמורה מהווה מרכיב חשוב ביותר בקיומו של כל קואופרטיב. הקרן השמורה קיימת כמעט בכל הקואופרטיבים בעולם. הקרן השמורה נוצרת על ידי הקואופרטיב כאשר סכומים שנתיים מופרשים כל שנה לעבר קרן זו מתוך הרווחים השנתיים של אותו קואופרטיב (אגודות שיתופיות, 1933; רשם האגודות השיתופיות, 2014). הקרן השמורה אינה מתחלקת ואינה מחולקת ומיועדת למטרות של הצלת הקואופרטיב בעיתות משבר כלכלי (Schaars, 1980). אולם מסתבר כי היא משמשת גם עבור צרכים נוספים שונים שלו. היא משמשת לכיסוי הפסדים שוטפים של הקואופרטיב. היא מיועדת למימון פיתוח קיים בקואופרטיב, כלומר מימון בניית נכסי הקואופרטיב. הקרן השמורה מאפשרת לקואופרטיב לעמוד בפני שינויים כלכליים, וסיכונים עסקיים בפניהם עתיד הקואופרטיב לעמוד. הקרן השמורה מאפשרת הגדלת ההון החוזר של הקואופרטיב וכתשובה להפסדים עתידיים (Schaars, 1980; Jones and Svejnar, 1985).

הקרן השמורה בקואופרטיב נוצרת, כאמור, מהפרשות הנעשות על ידי הקואופרטיב מתוך הרווחים הנקיים של הקואופרטיב. המאמר המוצע להלן יבחן מקור המימון הזה של הקרן השמורה, וישאל כמובן את השאלה באם מטרת הקואופרטיב לשרת את החבר באופן הטוב ביותר האפשרי ובמחיר ההשתתפות הנמוך ביותר האפשרי, כלומר כאשר הקואופרטיב מסיים את שנת הכספים ללא יצירת רווחים. באם הקואופרטיב נוסד על ידי חבריו למען השרות במחיר הנמוך ביותר (רשם האגודות השיתופיות, 1976), כפי שטוען סעיף זה בפקודת האגודות השיתופיות, ובאם מיישמים סעיף זה, מהיכן אם כן נלקחים הרווחים מהם תיווצר הקרן השמורה. שאלות נוספות העולות מתוך המטרות של הקרן השמורה הן באיזו מידה כאשר משתמשים בכספי הקרן השמורה לבניית נכסי הקואופרטיב ובאותו זמן מאלצים את החברים להשתתף לא באופן שווה בבניית הנכס, המשמעות היא כי בונים נכסים אשר ישמשו חברים עתידיים אשר לא השתתפו כספית במימון בניית נכסים אלו (Jones and Svejnar, 1985), יוצרים אי צדק בין החברים, כפי שטוענים שני מחברים אלו. שאלה נוספת הקשורה לקרן השמורה נוגעת לשאלת ההון החוזר של הקואופרטיב ושאלת היחס בינו ולבין הקרן השמורה. הטיעון הרווח בין מנהיגי קואופרטיבים ובין חוקרים הוא כי הקרן השמורה הינה מקור מימון ותדלוק לצורכי ההון החוזר של הקואופרטיב, כפי שמציג לנו ארגון העבודה הבינלאומי (Tchami, 2007). השאלה היא מדוע עודפים של חברי קואופרטיבים משנים קודמות צריכים לשמש כמימון לעסקים שחברים עושים עם הקואופרטיב שלהם מספר ניכר של שנים מאוחר יותר. השאלה היא מדוע החברים העכשוויים לא משלמים את מחיר ההשתתפות הריאלי בקואופרטיב שלהם.

שאלות אלו ונוספות ישמשו אותי בניסיון להבין ולהכיר במאמר זה את הקרן השמורה בקואופרטיב.

הקואופרטיב הוא מפעל כלכלי הנוסד על ידי יחידים, אלו שיהיו החברים בו.
יחידים אלו, כל אחד לעצמו, מחפשים שרות או מוצר או תעסוקה, במחיר הנמוך ביותר, ובאיכות הגבוהה ביותר עבורם. הם מגיעים להבנה, כל

אחד לעצמו, כי לבד לא יוכלו להשיג את מבוקשם במחיר הנמוך ביותר האפשרי ובאיכות הגבוהה ביותר האפשרית, והם מחליטים, כל אחד לעצמו, לוותר על חלק מן האינדיבידואליות שלהם, ולשתף פעולה, כל אחד עם האחרים, ויחדיו להקים את המפעל הקואופרטיבי, מפעל כלכלי דרכו יוכלו להשיג את מה שהם מבקשים ובתנאים המקובלים עליהם למילוי צורכיהם

בשנת ה 90 להקמת המושב הראשון מן הראוי לבחון את רעיון המושב ואת השתנותו לאורך הזמן.

המאמר להלן בוחן את המושב לאור העובדה כי היה שינוי בתפישת המושב עם הזמן. המאמר מנסה לבחון את המושב, שנוסד בארץ ישראל, ואשר אותו נכנה בשם המושב הקלאסי, וזאת כדי להבחין אותו מן המושבים והכפרים השיתופיים האחרים שקמו בישראל.

המושב הקלאסי נוסד בארץ ישראל בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת מהותו המיוחדת של מושב העובדים. המאמר יכנה את מושב העובדים, זה שנוסד בארץ ישראל בתקופה, שהחלה בתחילת שנות העשרים והסתיימה עם ייסוד מדינת ישראל בשנת 1948 , בשם המושב הקלאסי.

בעולם קיימים מכשירים פיננסים שונים המאפשרים לאזרחיםפשוטים לחסוך מכספם, תוך תמורה הולמת למאמציהם. אחד מןהמכשירים היותר מפורסמים ונפוצים הוא הקואופרטיב לחיסכוןולאשראי, הקיים ברחבי העולם כולו. מכשיר נוסף לחיסכון הינוקופת הגמל או קופת התגמולים. גם מכשיר זה נפוץ מאוד ברחביהעולם וגם בישראל, ומשמש רבים לחיסכון בטוח לכספם.

ארגונים אלו לחיסכון לטווח ארוך, בחלקם קואופרטיבים, אשרמעצם הגדרתם על ידי הארגונים הבינלאומיים 1, שייכים לחבריהם -מייסדיהם, אשר מצפים כי יפעלו ללא כל כוונת רווח, וכי כלהתמורה הפיננסית נטו תחזור לידיהם, של החברים.

מסתבר כי אחת הבעיות הניצבות בפני החברים בארגונים אלו, היאכי התמורה המשולמת על ידי הקואופרטיבים, וגם על ידי קופותהגמל, לחבריהם אינה המרבית האפשרית. ארגונים אלו, בישראלוברחבי העולם, לא מחזירים לחברים החוסכים את כל הרווחים,. ומשאירים ברשותם חלק מסכומים אלו, ובהסברים שונים 2

תהליכי הדמוטואליזציה, הנקראת לעתים כשינוי מצב ההתאגדות,באמצעותו קואופרטיבים הופכים להיות חברות פרטיות אוציבוריות, ועוד צורות של בעלות או של התפרקות, הינו הנושא שלהמחקר שלנו.הדיון בנושא יחל בניסיון להבין את תהליך הדמוטואליזציה, אתההגדרות שלה בספרות הקיימת על הנושא. לאחר מכן, הדיון ינתחאת הסיבות והתהליכים של הדמוטואליזציה, וינסה לוודא באםתהליכים אלו היו נחוצים. הדיון במחקר זה יבחן גם תהליכידמוטואליזציה בחלקים שונים של העולם, הכוללים את אוסטרליהוניו זילנד, ארצות האיחוד האירופי, ארצות צפון אמריקה וישראל.המחקר יבחן הבדלים וצדדים שווים בתהליכי דמוטואליזציה שלקואופרטיבים ואת הניסיון שהצטבר בנושא זה.