תיקון לפקודת היערות, החוק שבא לברך ויצא מקלל / דודו קוכמן

אחד ממטרות "פקודת היערות", חוק מתקופת המנדט, הוא להגן על עצים, זאת לאחר שנכרתו ונפגעו עצים רבים ובהם עצים עתיקים.   עד שנת מאי 2008, הייתה רשימה של כ-60 עצים מוגנים, וכדי לעקרם או להעתיקם בשל קיומה של תוכנית נדרש אישור של "פקיד היערות".  בחודש נובמבר 2008 נכנס לתוקף תיקון 89 לחוק התכנון והבנייה, תיקון שיזם ח"כ אופיר פינס-פז האוסר כריתת עצים בוגרים שהגדרתם על פי החוק שתוקן, עץ שגובהו 2 מטר וקוטר גזעו 10 ס"מ. מדובר בתיקון הקובע כי לא יאשר מוסד תכנון תוכנית בניה, אלא לאחר שבחן את הצורך בשמירה על העצים במסגרת מכלול שיקולים תכנונים ולאחר שמוסד התכנון התייעץ עם פקיד היערות.

תיקון 89 לחוק התכנון והבנייה, הפך למעשה את כל העצים למוגנים ומחייבים אישור כריתה וכריתת עץ ללא אישור הינה עבירה פלילית, גם אם העץ גדל בחצר בית פרטי כחלק מעצי הנוי, לאחר שנשתל והגיע לגודל שבו חלה עליו "פקודת היערות". מרגע זה הוא הופך העץ למוגן ולא ניתן לכרות או להעתיק אותו ללא רישיון.  כאשר עולה צורך מסיבה כלשהי צורך בכריתה, יש חובה להגיש בקשה לכריתה.

במאי 2012 אושר תיקון 5 לפקודת היערות, תיקון ההופך את כל העצים הבוגרים למוגנים וזאת בהתאם לתיקון 89 לחוק התכנון והבנייה וכן נקבעו תקנות לביצוע החוק.

בתת סעיפי 15 א לתיקון חמש לפקודת היערות נקבע:

(א)     "לא ייתן פקיד היערות רישיון לכרות אילן מוגן או עץ בוגר, כאמור בסעיף 15(א), אלא לאחר שנוכח, כי על אף מצבו, גילו, נדירותו, מידותיו, מיקומו וערכו הנופי, הסביבתי, האקולוגי וההיסטורי של האילן המוגן או העץ הבוגר שלגביו מתבקש הרישיון כאמור, לא ניתן להותירו במקומו או להעתיקו כאמור בסעיף קטן (ג)."

(ב)      "ברישיון כאמור בסעיף קטן (א), יקבע פקיד היערות בתנאי הרישיון כי על בעל הרישיון לנטוע, במקום ובמועד שעליהם יורה, עץ או עצים אחרים במקום העץ הבוגר או האילן המוגן שייכרת, שערכם שווה לערך העץ הבוגר או האילן המוגן כאמור, כפי שחושב לפי סעיף קטן (ה)(1) (בסעיף זה – נטיעה חלופית); סבר פקיד היערות כי בשל תנאים סביבתיים או נסיבות מיוחדות לא ניתן לבצע נטיעה חלופית, יקבע בתנאי הרישיון כי על בעל הרישיון לשלם היטל כספי בשיעור ובאופן כפי שנקבע לפי הסעיף הקטן האמור; לעניין קביעת מועד הנטיעה יביא בחשבון פקיד היערות, אם ביקש זאת מבקש הרישיון, את מועדה של שנת שמיטה."

(ג)      "לא ייתן פקיד היערות רישיון להעתיק אילן מוגן או עץ בוגר, כאמור בסעיף 15(א), אלא לאחר שנוכח, כי על אף מצבו, גילו, נדירותו, מידותיו, מיקומו וערכו הנופי, הסביבתי, האקולוגי וההיסטורי של האילן המוגן או העץ הבוגר שלגביו מתבקש הרישיון כאמור, לא ניתן להותירו במקומו; ברישיון כאמור יקבע פקיד היערות תנאים להעתקה, לפי סעיף קטן (ה)(2)".

משמעות הדבר שמעתה ואילך כל עקירה של עץ בשטח פרטי פתוח, בשטח ציבורי פתוח בשטחים פתוחים וגם בחצר הבית הפרטי, מנסיבות שונות מחייבת הקצאת משאבים רבים לקבלת אישור להעתקה או עקירה. 

החוק, שמטרתו בבסיסה הייתה טובה, מטילה על הציבור גזירה שהוא אינו יכול לעמוד בו וקיומו של החוק הביא בחודשים האחרונים לעצירה גורפת של אזרחים בודדים ויזמים  מלנטוע עצים חדשים, תוצאה שיוזמי החוק ומקדמיו לא התכוונו אליה.

הגנה על עצים נדירים, היסטוריים וכאלו הזקוקים להגנה מצדיקים את הנאמר בחוק, אך הגנה גורפת על כל העצים הבוגרים שחלקם אף גורמים נזק, צורכים מים, צמחו פרא ואשר הצורך בעקירתם מטילים הוצאות כספיות גבוהות על מי שנטע אותם בחצר ביתו והליך בירוקרטי מעיק, לא רק שלא מקדמת את הרעיון, אלא פוגעת בו לטווח ארוך וטוב יעשה אם החוק יתוקן במהרה, כי הנזק בקיומו החל לחלחל, וכמו שנאמר סוף מעשה במחשבה תחילה.