פיצויי פיטורים לעובד זר
הודעה בדבר סנקציות כנגד מעסיקי עובדים זרים בחקלאות שלפי הטענה לא שילמו לעובדיהם פיצויי פיטורים יצאה ב- 25.1.2017 תחת ידי ראש מינהל שירות למעסיקים ולעובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים (להלן "ראש המינהל").
ראש המינהל פעל מכח סמכותו המוקנות לו בחוק עובדים זרים. לפי החוק רשאי הממונה במשרד הפנים לשלול היתר להעסקת עו"ז למעסיק שלא קיים חובותיו כלפי העובדים הזרים שהוא מעסיק הגם שהמושג "חובות" הינו רחב היקף וכולל בין היתר זכויות סוציאליות שהמומחיות באשר להם הינה של משרד הכלכלה והתעשייה.
הסדר הנכון הוא כזה שעניין זכויות עובדים וחובות המעסיקים כלפיהם נתון לסמכותו של משרד הכלכלה והתעשייה (למעט עניינים מיוחדים הנתונים לסמכות משרד הפנים כגון מגורים הולמים וביטוח רפואי). והוא האמון על הטיפול בעניינים אלו והוא אכן עושה זאת בנמרצות ובהתלהבות יתרה.
לגבי סמכותו של משרד הפנים לאכוף הענקת זכויות סוציאליות לעובדים תעלה השאלה האם אלו הואצלו לו מטעם משרד הכלכלה? מדוע ולשם מה פולשת רשות האוכלוסין למגרש שהוא עיסוקו של משרד הכלכלה? האם לא די ברגולציה המופעלת באינטנסיביות על ידי משרד הכלכלה?
במקום בו בוחר ראש המינהל לעסוק בעניינים שאינם מעיקרי תפקידו לגיטימית השאלה האם פתר את כל הבעיות שהן בתחום סמכותו הבלעדית? בתחום התמחותו? האם כבר פתר את בעיית החקלאים המתמודדים עם עו"ז שנטשו את עבודתם ללא כל הודעה? האם כבר נפתרו בעיות מיון העובדים ואיכותם? האם כבר הצליח לייצר מנגנון אמפטי בעל תודעת שירות אשר החקלאים מעסיקי העו"ז נצרכים לו?
זאת ואף זאת, לעניין הודעתו של ראש מינהל שירות למעסיקים ולעובדים זרים ישאֵל, אם דואגת "הממלכה" לחלק אחד שבתחום אחריותה, העובדים, מדוע אינה דואגת לחלק האחר – למעסיקים? האם למעסיקים – החקלאים - יש פנסיה? האם קיומם בכבוד של החקלאים מעסיקי עו"ז בעת פרישתם מעבודה מעסיקה ומעניינת מאן דהוא? האם מתעניין ראש המינהל באם "לאחר שנים של עבודת כפיים במשק החקלאי" יכולים אלו לפרוש בכבוד ולנהל אורך חיים מכובד?
הרציונאל:
לגופו של עניין פיצויי הפיטורים לעובד זר עולה תמיהה מהותית. יוסבר:
החובה לתשלום פיצויי פיטורים לעובד זר נובעת מהוראת חוק פיצויי פיטורים (להלן "החוק") (1): "(א) היה עובד מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה: סירב העובד לחדש את החוזה – רואים אותו לעניין חוק זה כאילו התפטר".
הרציונאל בחוק הוא למנוע הֵערכות מעסיקים במטרה לחסוך בתשלום פיצויי פיטורים על ידי הסכמי עבודה לתקופה קצובה. בית הדין הארצי ביטא זאת: "ס. 9 לחוק פיצויי פיטורין בא למנוע השתמטות מחובת תשלום פיצויי פיטורין על ידי הזדקקות לחוזים לתקופות קצובות, כך שבסופו של דבר, ויהא זה אחרי תקופת עבודה העולה על שנה, לא תקום זכות לפיצויים כאשר העובד לא "פוטר" אלא שהיחסים באו לידי סיום מעצמם".(2)
המצב כיום הוא שעובד זר שוהה בארץ תקופה קצובה הכפופה להוראות חוק הכניסה לישראל. לעיתים הן המעסיק והן העובד מעוניינים בהמשך יחסי העבודה ואולם אלו נמנעים מהם בשל המגבלה למשך שהות העובד הזר בישראל.
על פי הוראות החוק דהיום ללא קשר לרצון והסכמת המעסיק מחוייב הוא בתשלום פיצויי פיטורים מלאים בתום התקופה המותרת להעסקתו של העו"ז כאילו הוא זה שפיטר את העובד. מצב זה כמשתמע מהאמור לעיל אינו עולה בקנה אחד עם הרציונאל שעמד מאחורי הסעיף הנדון.
יודגש כי כל מהותו של פיצוי עובד במקום שבו הוא מועסק לתקופה קצובה אינו רלוונטי לעניין עובדים זרים.
בהערת אגב יוער כי במקום אחר קבע בית הדין הארצי לעבודה (3) כי כאשר גורם שלטוני חיצוני מונע את המשך יחסי העבודה בין הצדדים, אין כל משמעות לחיובו של המעסיק להציע את המשך ההעסקה כתנאי לאי חיובו בפיצויי פיטורים. שם עתרו עובדים פלסטינאים לקבלת פיצויי פיטורים ממעסיקם לאחר שהאפשרות להמשך העסקתם נמנעה כתוצאה מהחלטת רשויות הבטחון.
לא למותר לציין כי דרך המלך אותה מכירים העובדים הזרים היטב היטב הוא פניה לערכאות המוסמכות ושם לתבוע את המגיע להם על פי דין זאת בעיקר לנוכח קיומם של גורמים רבים הדואגים להדרכת העובדים הזרים בהם הממונה על זכויות העובדים הנ"ל במשרד הכלכלה. התערבותו של פקיד משרד הפנים בשאינו שלו הינה מיותרת וחבל שזמנו היקר מושקע בעניינים שכאלו. ראוי שהגורמים המוסמכים יעמידו דברים על מקומם ויותירו לכל רשות את אשר לה, בעניינינו בראש ובראשונה טיפול בכשלי המערכת עליה ממונה ראש המינהל.
(1) סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963.
(2) דב"ע (ארצי) לב/43-3 יגאל הלפרין נ' הסתדרות מדיצינית הדסה.
עע 300366/97 נזאל נ' סטרפלאסט.