השאלה שבכותרת נידונה בבג"ץ בגילגול שלישי לאחר שנדונה תחילה בבית דין אזורי ובערעור בבית הדין הארצי.
מעשה שהיה כך היה: חבר קיבוץ תל יוסף ששימש כמנהל המדגה (אישיות משפטית נפרדת) מאז שנת 1988 פוטר מתפקידו בתחילת 2011.
בעקבות פיטוריו עתר המנהל לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת לקבלת פיצויי פיטורין, פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, פדיון חופשה ועוד (981,160 ₪ כולל ריבית והצמדה). אגב, עתירתו המקורית היתה כנגד עצם פיטוריו ואולם בעקבות תביעה שהגישו המדגה והקיבוץ בסך 5 מיליון ₪ בגין נזקים שלטענתם גרם כמנהל המדגה שינה הוא את תביעתו.
בית הדין האזורי קבע כי החל מהיום בו שינה הקיבוץ את אורחות החיים בו היינו הפך ל"קיבוץ מתחדש" (ב-2002), התקיימו יחסי עובד מעביד בין העותר למדגה ולקיבוץ.
יצויין ההלכה מקדמת דנא היא כי בין חבר קיבוץ העובד בקיבוץ לקיבוץ אין יחסי עובד מעסיק.
ביה"ד האזורי תומך החלטתו בכך ש"בהינתן התקציב הדיפרנציאלי.... העבודה אינה מסופקת ע"י הקיבוץ כבעבר, על החבר עצמו חלה המחוייבות למצוא עבודה. במקרה המדובר העותר נבחר כמנהל המדגה במכרז, לנוכח כל אלו אין להחיל את ההלכה הנוהגת ביחס לחברי "הקיבוץ הישן".
על החלטתה זו הוגש ערעורם של הקיבוץ והמדגה. בית הדין הארצי הפך את החלטת האזורי וקבע "השינוי שחל באופיו של הקיבוץ לא שינה את מבנהו הבסיסי. חבר באגודה שיתופית עובד באגודה משהוא חבר בה, והוא חבר משום שהוא עובד... אין לראות את החבר כעובד במובן יחסי עובד- מעביד שכן עבודתו נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנו".
על פסק דינו של ביה"ד הארצי הוגשה ע"י המנהל המפוטר עתירה לבית הדין הגבוה לצדק.
בעתירה נטען כי בשונה מהקיבוץ השיתופי, בקיבוץ המתחדש כל חבר אחראי לפרנסתו וכיוון שהחברות והעבודה אינם שלובים עוד זו בזו אין להחיל את ההלכה שנקבעה לגבי הקיבוץ השיתופי שלפיה אין יחסי עובד – מעביד בין הקיבוץ לחבריו. לחילופין טען העותר כי יש להחיל לגביו את חוקי המגן היות ונותר מחוסר עבודה וללא זכאות לדמי אבטלה.
בג"צ, לפני הכרעתו ביקש לקבל את עמדת רשם האגודות השיתופיות, הוא הרגולטור הסטטוטורי, הרשם תמך בעמדה לפיה משפט העבודה הרגיל אינו חל במערכת היחסים שבין חבר הקיבוץ לקיבוץ גם בקיבוץ המתחדש. הרשם נימק קביעתו בכך ש"משפט העבודה בא להגן על העובד מפני פערי כוחות אינהרנטיים ותלות העובד במעסיקו ואילו בקיבוץ כולל המתחדש העובד הינו חבר קיבוץ ומתוקף זאת מחזיק בזכויות כ"מעסיק". "החבר זכאי לקבל החלטות בדבר פעילותו הכלכלית של המפעל מעצם היותו חבר באסיפה הכללית". הרשם סייג את אותם מקרים בהם בחרו חברי הקיבוץ המתחדש בצורה פוזיטיבית, מפורשת, להחיל על חבריהם את דיני העבודה.
בית הדין הגבוה לצדק בדונו בעתירה נתן דעתו לעובדה כי "השיתופיות בקיבוץ המתחדש לבשה פנים חדשות". מעבר "משיתוף ושוויון מלא למתכונת בה תקציב דיפרנציאלי, נסיגה מסוימת מן העקרון הקולקטיבי של לכל אחד לפי צרכיו, מכל אחד לפי יכולתו".
בג"צ קרא מתוך תקנות האגודות השיתופיות הנוגעות לקיבוץ המתחדש את הפסקה בדבר שיתוף הכלל בקניין שיוויון בייצור, בצריכה ובחינוך ועל ערבות הדדית בין החברים. מכך קבע בג"צ כי "אין מדובר בעובד ומעסיק קלאסיים, עם פערי כוחות מובנים, אלא במצב בו העובד – החבר – שותף גם לקניין, וכן נוטל חלק פעיל בקבלת ההחלטות בניהול העסק, עקרונות אלו נותרו גם בקיבוץ המתחדש".
בג"צ התייחס להתאגדותו הנפרדת של המדגה וקבע כי זה נמצא בבעלותו של הקיבוץ ופועל במסגרתו ואין כל נפקא מינא מכך שהקיבוץ רשם את המדגה כאישיות משפטית נפרדת.
בית המשפט העליון לא התעלם מהתמורות החלות בקיבוצים עת רובם הפכו לקיבוצים מתחדשים וקבע כי על המחוקק וגורמי המשפט ובראשם רשם האגודות השיתופיות ליתן דעתם לשינויים ולתור אחר פתרון אשר ייתן מענה לסוגית היחסים בין החבר לקיבוץ המתחדש, תוך הידרשות לזכויות השונות המגיעות לעובד במסגרת יחסי עובד – מעביד וחקיקת המגן ואינן ניתנות כיום לחבר קיבוץ או ניתנות באורח חלקי בלבד.
תוך כך הוסיף כב' השופט רובינשטיין "כי בכל פתרון יש לעשות כל מאמץ לשמור את יסודותיה של היצירה המופלאה של הקיבוץ, תרומה ייחודית ישראלית שרוחה לא פגה".
בית המשפט העליון הותיר את החלטת בית הדין הארצי על כנה וקבע כי אין "בעצם המעבר לתצורת הקיבוץ המתחדש כדי לשנות את ההלכה הקיימת בנוגע להכרה ביחסי עובד – מעביד בקיבוצים".
בג"צ 2037/14 אבי בן אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה, דגי תל יוסף אגודה שיתופית חקלאית, קיבוץ תל יוסף אגודה שיתופית, פס״ד מיום 06/07/16
