בשבועות האחרונים רובנו המוחלט "מעביר את זמנו" בביתו, חלק עם הילדים, דבר המקשה על מציאת תעסוקה לאורך כל היום, והחלק האחר מחפש תעסוקה לעצמו. בשגרה מעודד אגף יער ואילנות במשרד החקלאות הקמה של גינות קהילתיות. עתה שכולנו בהסגר ביתי, מפרסם אגף יער ואילנות במשרד החקלאות את המדריך המלא לתכנון ולגידול גן ירק פרטי במרפסת, אשר יסייע לנו אפילו במעט למלא את הימים. שימו לב, יש להמשיך ולפעול בהתאם להנחיות משרד הבריאות. בימים אלו, ישנן משתלות המבצעות משלוחים וניתן להזמין גם דרך אתרי האינטרנט.

בהמשך לחוזרי המשרד הקודמים שפרסמנו בנוגע להגבלות השונות החלות על העסקת עובדים במהלך משבר הקורונה, ברצוננו לעדכנכם, כי פורסמו, ביום 31.3.20, ברשומות, תקנות חדשות¹, המעדכנות ומשנות את התקנות הקודמות שפורסמו בנוגע להגבלת מספר העובדים במקום העבודה ואת התקנות הקודמות שפורסמו בנוגע להגבלת פעילות.

בתאריך 24.07.2019 התקבלה החלטת רשות מקרקעי ישראל (להלן: 'רמ"י') מס' 4746, שכותרתה "דיון מחדש בנושא הארכת מועד ההתחשבנות לפי סימן ז' לפרק משנה 3.8 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל"

ההחלטה מבטלת את החלטת הנהלת רמ"י מס' 4582 "הארכת מועד ההתחשבנות לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1591" מ 13.3.2019 להמליץ בפני מועצת מקרקעי ישראל, להאריך את תקופת ההתחשבנות לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1591, בשנה נוספת עד ליום 10.04.2020.

"סוף עידן משטר הנחלות" שהחל עם אישור החלטה 979 במספרה ההיסטורי וכיום מוסדר בפרק משנה 8.3 סעיף ז' לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, מקבל ביטוי הלכה למעשה בעת שאנו מבצעים פעולות בנחלה במסגרת הכללים החדשים שמשנים באופן מהותי את המצב המשפטי של חלקות המגורים בנחלות.

אחד מכללי היסוד המרכזיים ב"משטר הנחלות" הוא שאת הנחלה ניתן לרשום ע"ש יחיד או בני זוג בלבד.

בנוהל עבודה B37.02 "העברת זכויות בנחלה, משקי עזר, שטחי עיבוד ותעסוקה", נקבע בסעיף 2.3, כי התנאי לאישור העברת זכויות בנחלה הוא כי הבקשה להעברת זכויות היא עבור אדם בודד או בני זוג בלבד.

המטרה של ההוראה לפיה יש לרשום את הנחלה ע"ש יחיד או בני זוג בלבד, נקבעה בהחלטה מס' 1 של רשות מקרקעי ישראל משנת 1965, והמטרה היתה, להביא לכך שהנחלה תישאר יחידה אחת בשלמות ובעגה של רמ"י, לשמור על "שלמות הנחלה".

עיקרון "שלמות הנחלה" הוא אחד מהיסודות המרכזיים של "משטר הנחלות". הוראה זו קיימת עד היום בהחלטות רמ"י ומקבלת ביטוי במסגרת קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל בפרק משנה 8.3 שכותרתו "החכרה לדורות במושבים".

בתאריך 25.3.2020 פורסמו תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית מועדים בענייני תכנון ובנייה ותנאים למתן תעודת גמר), התש"פ- 2020.

התקנות קובעות הארכה של מועדים החל מ- 15.3.2020 ועד לתום 60 יום ממועד פרסום התקנות (="התקופה הקובעת"), וזאת ביחס לכל המועדים שנקבעו בחיקוקים כמפורט להלן

באתר רמ"י פורסמה החלטת מועצת מקרקעי ישראל שהתקבלה בתאריך 04.03.2020 לתיקון סימן ב' לפרק משנה 8.18 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל בנוגע לפיצויים על קרקע ששונה ייעודה למטרת מגורים או תעסוקה, החלטה שהחליפה את החלטת המועצה מס' 1470.

ההחלטה כוללת הקטנה משמעותית בפיצוי הכספי לקרקע חקלאית הנלקחת למטרות מגורים או תעסוקה בדרך של הקטנת השטח המוקצה בפטור ממכרז והקטנה משמעותית של מספר היחידות המירבי הניתנות כאופציה לרכישתם בפטור ממכרז.

לעניין זה ראו חוזרינו מס' 8/2020 "הקטנה משמעותית בפיצוי הכספי לקרקע חקלאית הנלקחת למטרות מגורים או תעסוקה" וחוזרינו מס' 9/2020 "דחיית ישיבת מועצת מקרקעי ישראל – עדכון" .

למעט כמה שינויים קלים, והוספת תשובה של הוראות מעבר, ההחלטה כמעט זהה להצעת ההחלטה שפורסמה.

רשם האגודות השיתופיות ער לקושי בעת הזו לקיים אסיפות כלליות באגודות שיתופיות ובכלל כך במושבים וקיבוצים קל וחומר לאור המתחייב מתקנות שעת חירום המגבילות את הפעילות עליהן פירטתי שבוע שעבר.

אז מה עושים?

נמנעים ככל הניתן מכינוס אסיפות כלליות.

אם קיימים מקרים מיוחדים ויוצאי דופן אשר דחיית ההכרעה בהם עלולה לגרום לנזק כלכלי משמעותי לאגודה או לחבריה, למשבר חברתי עמוק, או לקושי של ממש בהמשך ניהולה התקין של האגודה יש לפעול בהתאם לכללים להלן:

מדינת ישראל נלחמת על חייה, המציאות והשגרה של כולנו התהפכו מהקצה אל הקצה, ביום אחד כל מה שידענו הפך לחלום. אומרים לנו ש"הגל" עוד לפנינו וכדאי שנחזיק חזק כי לאף אחד אין מושג ירוק מתי הכל עומד להיגמר.

בימים אלה אני עורך פגישות וידאו עם "זקני הכפר", אלו שהיו כאן עוד לפני שהוקמה המדינה וגם הם מדברים על המשבר הנוכחי כמשהו שלא היה כמותו, מציאות שהם לא הכירו גם ברגעים הקשים ביותר שהמדינה הזו ידעה.

אני מוצא שהמבוגרים בינינו לא פוחדים לסיים את חייהם במחלת הקורונה (לפחות אלו שאני פוגש), אלא שהם מבטאים משהו שיוצא ממקום עמוק ושורשי, כשמדובר במי שראו במו עיניהם את הדרך ולא שמעו סיפורי גבורה אלא שהם בעצמם גיבורי הסיפור.

אז מה הסיפור שלכם בימים אלה אני שואל אותם? והתשובה שאני מקבל מהם היא, שמה שקורה מסביב גורם להם לתחושות קשות של אכזבה, תחושה של החמצה, לא לילד הזה פיללנו, דיבורים שיוצאים עם הרבה כאב ומותירים אותך חסר אונים מול אלו שהיו כאן ועוד מעט יעברו מן העולם.

אני שואל את עצמי - האם זו המציאות שראו לנגד עיניהם מי שבנו כאן מדינה, אלו שחרפו נפשם ואיבדו את חייהם על תקומת המדינה? והתשובה שאני נותן לעצמי היא שמשיהו כאן איבד את הדרך.