אנחנו אנשי הדור
מאמצע המאה הקודמת.
הדור שלי, בשתיקה רועמת נלחמנו
בעיקר שמענו את רעש התותחים.
הדור שלי, קבר חברים והביט בעצב
בדיונות של סיני הנצבעות באדום.
הדור שלי, לא התחמק לא ברח
וגם לא יצא לשום הפגנה.
הדור שלי, נלחם בתושיה
בגבורה והחשוב מכל הצליח.
הדור שלי, אלו שחזרו הביתה
המשיכו בשתיקתם ללא הסברים
ושומרים בליבם את הצלקות
והמראות הקשים.
הדור שלי, לא עשה חשבונות
בסיום הקרבות המשיך לתרום
מי בסדיר ומי במילואים ארוכים.
הדור שלי, לא ביקש הנחות
לא חיפש מתנות ובעיקר
המשיך לשתוק.
הדור שלי, ימשיך לשאת צלקות
אשר לעולם לא יגלידו.
הדור שלי, חזר שרוט, שרוט מדיי.
הדור שלי, נלחם בגבורה במלחמה
ארורה, קשה מנשוא ממשיך עימנו
ומרים מבט למעלה וזוכר, זוכר לעד.
הדור שלי, היום מרכין ראש, מזיל דמעה
ומדליק נר זכרון לחברים שלא שבו.
הדור שלי בוכה.
הדור שלי.
אורי פרי גל מנאות הכיכר
