משרד החקלאות משנה את פניו וממקד את ייעודו: לראשונה בישראל, משרד החקלאות מוביל, בשיתוף משרדים נוספים, הצעת החלטה לממשלה לגיבוש תכנית לאומית לביטחון המזון

משרד החקלאות יגיש בימים הקרובים הצעת מחליטים לאישור הממשלה לגיבוש תכנית לאומית לביטחון מזון שתכלול גיבוש יעדים לאספקת המזון לכלל האוכלוסייה.

שר החקלאות, ח"כ אבי דיכטר: "מדובר במהלך חסר תקדים, אנחנו, במשרד החקלאות, מובילים תהליך של היפוך מגמה - מייבוא לייצור מקומי, זאת מתוך מחויבות מלאה לביטחון המזון של אזרחיות ואזרחי ישראל וצמצום התלות בביטחון המזון של מדינות זרות. השמירה על ביטחון המזון של מדינת ישראל תתאפשר רק אם ננקוט מדיניות ארוכת טווח של טיפוח החקלאות כמשאב לאומי, נייצר חקלאות על פי פוטנציאל ייצור ולא על פי תכתיבים והגבלות, ונאפשר ודאות וכדאיות כלכלית לציבור החקלאים"

אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות: ״גיבוש תכנית לאומית לביטחון המזון למדינת ישראל והטלת האחריות על משרד החקלאות כמשרד מתכלל, הם בשורה אסטרטגית לאזרחי מדינת ישראל. מהלך זה הינו מחויב המציאות, דבר שיבטיח לראשונה מאז תקומת מדינת ישראל את ביטחון המזון הלאומי, כל זאת בצל שינויי האקלים, משברים גאו-פוליטיים ומצבי חירום אשר עלולים לגרום להפרעות בשרשראות האספקה בביטחון המזון. במהלכה של מלחמת 'חרבות ברזל' אנו מתמודדים כל העת מול איומים ממשיים על ביטחון המזון של אזרחי ישראל, ביניהם - נפגעה יכולת הייצור החקלאית, נקלענו למשבר אדיר בכוח אדם בחקלאות, מדינות הצהירו כי ייעצרו את הייצוא לישראל וקיים חשש ממשי לסגירת נמלי הכניסה לישראל. במסגרת התכנית יקבעו יעדי התכנית הלאומית, תוך הגדלה משמעותית של ייצור המזון הגולמי בישראל בשלושת העשורים הבאים באופן מתוכנן והתייחסות לגורמי ייצור כגון: מים, קרקע, כוח אדם ומחקר ופיתוח".

משרד החקלאות בשיתוף משרדי ממשלה נוספים מוביל את גיבוש התכנית לאומית לביטחון מזון של ישראל עד לשנת 2050, עם יעדי ביניים לשנים 2030 ו-2040. הצעה להחלטת ממשלה בנושא תוגש בימים הקרובים על ידי שר החקלאות להצבעת הממשלה. הצעת המחליטים מציעה כי תגובש ותובא לאישור הממשלה תוך 180 יום, תכנית לאומית בנושא ביטחון המזון בהובלת משרד החקלאות ובשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים, כאשר המטרה היא להבטיח את יכולת ייצור המזון המקומית ואספקת מזון סדירה של מזון בריא ובר-השגה לטווח הבינוני והארוך, בכמות, איכות, מגוון ונגישות פיזית וכלכלית שיאפשרו אורח חיים בריא לכלל האוכלוסייה בישראל, תוך קידום חקלאות, תעשיות מזון מקומיות ומערכות מזון מקיימות ומותאמות אקלים.

בתוך כך, משרד החקלאות, כמשרד אשר מוביל את המהלך, יביא לאישור במסגרת ההצעה, את שינוי שמו של המשרד, לצורך מיקוד פעילותו בנושא, כך שייקרא מעתה "משרד החקלאות וביטחון המזון". לצורך גיבוש התכנית, יוקם צוות עבודה בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד החקלאות ובהשתתפות נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים, ביניהם: המטה לביטחון לאומי, משרד הבריאות, משרד הכלכלה והתעשייה, המשרד להגנת הסביבה, משרד השיכון והבינוי, משרד הרווחה ומשרדים רבים נוספים. 

יצוין כי להצעת ההחלטה המובאת לממשלה, קדמה עבודת מטה יסודית בשיתוף גורמי המקצוע במשרדים הרלוונטיים למציאת הגורם הרלוונטי והמוסכם בממשלה לתכלול הנושא. עבודת המטה הובלה על ידי היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל, אשר סוכמה בדיון בראשותו ביום 20.2.24 שם נקבע כי לנוכח האיומים, המגמות והאתגרים האחרונים, גוברת החשיבות לחיזוק העצמאות של החקלאות והתעשייה המקומית בראייה לאומית ויש להתניע הליך גיבוש תכנית לאומית בהובלת משרד החקלאות, בתהליך שיתופי רב מגזרי.

ההגדרה המקובלת של ביטחון מזון היא מצב בו לכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות פיזית, חברתית וכלכלית לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, המתאים להעדפותיהם ולצורכיהם התזונתיים והתרבותיים, ומאפשר חיים פעילים ובריאים. הגדרה זו כוללת בתוכה, זמינות (כמות, איכות ומגוון המזון הזמין) ויציבות(רציפות האספקה תוך התמודדות עם סיכונים חיצוניים כגון נזקי אקלים, מלחמות, תנודות מחירים ושיבושים בייצור ובשינוע). הזמינות והיציבות נשענות על ארבעה רכיבים מרכזיים: ייצור מקומי, ייבוא, מחסני חירום וניטור השינויים בייצור ובשרשרת האספקה.

במהלך השנים האחרונות, נושא ביטחון המזון עלה לסדר היום בעקבות שינויים עולמיים כדוגמת משבר האקלים והשפעתו על הגידולים, גידול באוכלוסיית העולם, וכן שיבושים באספקה העולמית בעקבות משבר הקורונה והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה. מגמה זו נמשכה גם בשבועות האחרונים לנוכח האתגרים שהתגלו במלחמת "חרבות ברזל", שחידדו את הצורך בבחינת הסיכונים לאספקת מזון לאוכלוסיית ישראל וגיבוש כלים להתמודדות עם מצבי קיצון לטווח הארוך וברמה הלאומית. על פי נתוני משרד החקלאות, כיום, כ-60% מסך האספקה הקלורית לאוכלוסייה המקומית הוא מיבוא, ורק 40% מייצור מקומי (18% מוצרים מן החי המצריך יבוא של דגנים להזנת בעלי החיים, 22% מוצרים צמחיים), כאשר החקלאות המקומית מספקת את מרבית המזון הטרי. יחד עם זאת, ישראל בעלת פוטנציאל משמעותי להגדלת הייצור המקומי, על בסיס הגדלת הזמינות של מי הקולחין להשקיה במקביל לגידול האוכלוסייה והשקעה בחדשנות ומעבר לייצור יותר אינטנסיבי.

הנחיצות לתכנית ביטחון מזון מתחזקת עוד יותר על רקע האירועים בשנים האחרונות, ועל רקע הנתונים שנאספו על ידי משרד החקלאות, על פיהם האספקה העולמית של מוצרים מרכזיים שאנו מייבאים ריכוזית מאוד. 12 מדינות בלבד אחראיות ל-80% מהיצוא העולמי של תפוחי אדמה ועגבניות; 11 מדינות בלבד על 80% מייצוא מוצרי חלב; 9 מדינות בלבד מייצאות 80% מהשומשום; 8 מדינות בלבד מייצאות 80% מהחיטה וגרגירי החומוס; 6 מדינות בלבד מייצאות 80% מהאורז; 4 מדינות בלבד מייצאות 80% מהתירס ועוד. במקביל לאלו, נמצא כי בשעות משבר, מדינות מגבילות את היצוא ממדינתן. כך קרה במשבר הקורונה, כאשר 20 מדינות הגבילו את היצוא בשיא המשבר, וכך גם במלחמת אוקראינה, כאשר 25 מדינות הגבילו את היצוא בשיא המשבר. דוגמה נוספת היא בענף שמן זית: ספרד אחראית על כ-50% מהייצור והייצוא העולמי של שמן זית. בספרד הייתה בצורת בשנתיים האחרונות, בשנת 2022 ייצור שמן הזית ירד בכ-56%; בשנת 2023 הייתה התאוששות קלה אך היצוא נותר נמוך בכ-50% בהשוואה לכמות היצוא בשנת 2021, ובהתאמה חלה עלייה משמעותית במחירים, לכ-8 אירו לק"ג שמן בספרד.