בלוגים
נחמה ונחלה - סיפור על מסע פנימי לטו' באב תשע"ז / אביגדור ליבוביץ
05 אוג 2017 נכתב ע"י אביגדור לייבוביץ, עו״דאהרון ונורית גידלו שני ילדים לתפארת במושב בצפון. כל חייהם ההורים עבדו בחקלאות, גידלו פרחים בחממות, עיבדו את האדמה, הם אהבו כל רגב וכל תלולית עפר וטיפחו את המשק החקלאי באהבה רבה.
הבן הבכור יאיר נכנס לעבוד עם ההורים לאחר שהשתחרר מהשירות הצבאי. הוא סייע להורים עוד כשהוא היה נער מתבגר וחיכה לשעתו בכדי להתחיל לעבוד במשק המשפחתי. אהרון שהלך והתבגר עם השנים חיכה גם הוא שיאיר ייכנס לעבודה במשק ואכן הגיע הרגע לו אהרון ציפה ויאיר התחיל לתפוס מקום משמעותי מאוד בעסק.
אחיו של יאיר, יוסי, לא התחבר למשק החקלאי, הוא הלך ללמוד ראיית חשבון והתגורר במרכז הארץ. למרות המרחק שני האחים היו קשורים מאוד, היה להם קשר מיוחד, בכל זאת הם היו רק שניים וההורים גידלו אותם לאהבת הזולת. ההורים הנחילו לילדים אהבה בין אדם לחברו, נתינה וכבוד הדדי. האחים נהגו להיפגש לעיתים קרובות באירועים משפחתיים משותפים. לאחר החתונות של שניהם והגעת הילדים לעולם הקשר המשפחתי בין הילדים וההורים והמשפחה המורחבת הלך והתחזק.
בשיחות משותפות הם נהגו להעלות זיכרונות עוד מהתקופה שבה ההורים חיו באירופה, ההורים ברחו לבדם בטרם החלה השואה באירופה. להורים לא היתה משפחה הם גדלו כיתומים. יאיר ויוסי ובני משפחותיהם היו ההצלחה הגדולה של ההורים, ההמשך הבין דורי לאחר שכל המשפחות נעלמו כליל בשואה זו היתה הנחמה שלהם. ההורים מאוד התגאו בכך ושמרו על הקשר בין כולם בצניעות ובענווה.
כך חלפו להם השנים, ההורים אהרון ונורית, יאיר ויוסי והמשפחות גדלו והתפתחו, ההורים הפסיקו את העבודה בחקלאות וכל הטיפול במשק עבר ליאיר. יוסי שהבין בכספים היה יד ימינו של יאיר שנהג להתייעץ עם יוסי רבות בנושא של השקעות במשק. יוסי שמח לסייע ליאיר ועם השנים המשק הלך והתפתח עלה ועלה והגיע להצלחות מפליגות בארץ ובעולם.
החוק לפיצול דירות – רעיון חשוב למימוש בכל מקום כהוראת שעה / דודו קוכמן, עו״ד
10 יול 2017 נכתב ע"י דודו קוכמן, עו״דלפני שנים רבות הוצפה ישראל בגל עליה גדול ממדינות שהיוו את ברית המועצות לשעבר ומדינת ישראל הייתה אובדת עצות היכן יתגוררו אותם המוני משפחות שנחתו בארץ.
אריאל שרון, ז"ל ששימש בתקופה זו כשר הבינוי והשיכון במדינת ישראל ופעל בדרכים רבות להאצת בניה על ידי מתן הקלות ליזמים, הקמת אתרי קראוונים, הקלות ביה דרך תמ"א 35 והסבת מבנים למגורים בהתיישבות תוך מתן תמיכה למי שהסב מבנים אלה בהוראת שעה. התוצאה שבכל המסלולים נבנו או הוסבו מעל 140 אלך יחידות דיור שסייעו בקליטת העלייה שכן אחרת היו העולים החדשים גרים באוהלים.
המצב היום דומה למצב שהיה אלא שלא מדובר בקליטת עליה אלא בצורך דחוף ליצר מגוון של פתרונות דיור שיאפשרו בהוראת שעה ליצר פתרונות מיידים למצב הקשה שבו נמצא שוק הדיור במדינת ישראל.
בימים הקרובים צפויה ההכרעה האם לאפשר פיצול דירות גם במגזר הכפרי.
המתנגדים להחיל פיצול דירות גם במגזר הכפרי נשענים על שני טיעונים עיקריים ובהם עמדת מינהל התכנון שחושש מהגדלה לא מרוסנת של האוכלוסיה במגזר הכפרי ואחרים שחושבים כי מדובר במתנות הניתנות למגזר הכפרי.
מדובר בשני טיעונים שמנותקים מהמציאות וניזונים מדמוניזציה שנעשית כלפי המגזר הכפרי מצד מוסדות התכנון ופוליטיקאים אינטרסנטיים בשנים האחרונות.
יכולתי לכתוב על השלטון, על ההזוי
על רשויות מקומיות וארנונה,
על פקידים מעצבנים שמטרטרים
אותך, הופכים אותך האזרח, לעובד
שלהם, של פקידים המקבלים
שכר בין היתר ממך...
במקום זה אכתוב על ישראל היפה.
על החקלאי המעבד את אדמתו.
זה שקם בחמש בבוקר.
זה שמזיע בקיץ כשהוא
גודד תמרים, או אוסף בידיו
אבטיחים כבדים, וארגזי ירקות ופרות.
ובנוסף, אציין את איכות הירקות והפירות
הישראלים שזוכים לתהילה כלל עולמית.
הפיתוחים החקלאיים הם מושא להערצה.
היי טק חקלאי ישראלי.
ותמ"לים – פתאום קם חקלאי בבוקר ומרגיש שגנבו לו את האדמה / גלעד אלטמן
02 יול 2017 נכתב ע"י האיחוד החקלאי
המפלצת הביורוקרטית "הותמ"ל" כבר איננה רק איום על האדמות החקלאיות, על יכולתם של קיבוצים ומושבים לשרוד כיחידת ייצור חקלאית, על בחירתם הערכית של חקלאים ללכת בדרכי הוריהם ולדבוק בעבודת האדמה.
כעת נפל דבר וגם הצמרת המקצועית של משרד החקלאות מצטרפת אל המזהירים מפני הקלות הבלתי נסבלת של הותמ"ל. דו"ח אמיץ שפרסמו אמויאל רענן ויוחאי תירוש מהאגף לפיתוח ותכנון הכפר מזהיר מפני ההשפעות השליליות של תכניות הותמ"ל על קרקע חקלאית, אשר רובה ככולה מעובדת. "מדובר בפגיעה חמורה בכושר ייצור המזון ואספקת תוצרת טרייה, אל מול אוכלוסיית ישראל הגדלה בשיעור של 2% בכל שנה ובפגיעה בפרנסת הישובים החקלאיים," קובעים רענן ותירוש.
אזהרה זו מצטרפת אל הביקורת שאני משמיע מזה כשנה. בחסות כותרות פופוליסטיות על בנייה למען הזוגות הצעירים והורדת יוקר המחייה בישראל, צמחה מפלצת ביורוקרטית שדורסת ברגל גסה את כל הישגי זכויות האזרח במדינה ומוחקת באבחה אכזרית את האיזונים והבלמים שנבנו לאורך שישה עשורים, בכל הנוגע ליחסי הרשויות מול האזרח.
התוצאות הרסניות. פגיעה חמורה בהתיישבות, פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בחקלאים ובפרנסתם וכאמור כעת, פגיעה בביטחון המזון של ישראל.
הטכס המסורתי המרגש שמתקיים כל שנה ביום העצמאות בבית הנשיא מדגיש את השילוב והתרומה של רבדים שונים בחברה הישראלית. 121 מצטיינים היו באירוע וכשבוחנים את מאפייניהם מתברר שצבא הגנה לישראל ממשיך להיות צבא העם, צבא שבו יש לכל אחד ואחת הזדמנות להביע את חותמו ולעצב את אישיותו. ראינו בטכס קצינות וקצינים, חיילות וחיילים ובהם לוחמות ולוחמים, עולים חדשים וחיילים בודדים ובעיקר אזרחים שהם או הוריהם עלו מכל התפוצות. בין המצטיינים יהודים ולא יהודים, מאילת שבדרום ועד מעלות שבצפון. ראינו כי הצטיינו גם חיילים דתיים לצד חיילים וחיילות אחרים. בחרו גם מצטיינים מההתיישבות ובהם חיילים מקיבוצים ומושבים מהנגב והגליל.
ממשלות ישראל לדורותיהן היו מודעות לבעיית יוקר הקרקע ובעקבותיה מחיריהן הגבוהים של דירות בישראל שהיו יותר גבוהים ממרבית מדינות המערב. מחירים אלה לא היו מעולם כה גבוהים כפי שהם היום, ולא נראה כי מגמת עלייתם תיפסק.
תהיתם מה הגורם העיקרי לתופעה זו? ובכן, הסיבה המרכזית כלל אינה נעוצה באזלת ידה של הממשלה כפי שרבים חושבים אלא באי רצונה לפתור באמת את הבעיה הזו. בניגוד להצהרותיהם הפומביות של כל השרים - אלה הנוגעים בדבר עקב תפקידם וגם אלה שאין ידם משפיעה אלא מתוקף חברותם בממשלה, לא ראה כי אכן מישהו בממשלת ישראל באמת רוצה לפתור את הבעיה המרכזית הזו בחיינו.
יתמה הקורא: מה לו לכותב להציג עמדה הנוגדת את הצהרותיו הפומביות של הממשל בישראל לדורותיו? שהרי לא נמצא שר שלא יכריז השכם והערב כי "משימה ראשונה היא לפתור את בעיית הדיור ומחיריו".
כותב שורות אלה מודע ל"פצצה" הנזרקת על ידו לחלל הציבורי. ובכן, על אף זאת הריני להצהיר כי אינני הוזה. חובת ההוכחה לטיעון זה מוטלת עליי והרי היא לפניכם
השנה, 2017, אנחנו מציינים 60 שנה לתחילת התיישבות בגבעת שפירא.
לרגל ציון אבן הדרך מצאתי מקום לספר על ההיסטוריה של גבעת שפירא החל מתחילת ההתיישבות ועד היום.
לקראת סוף שנת 1932 התאחדות הסוחרים הזעירים בתל אביב פנתה לסוכנות היהודית לקבלת קרקע להתישבות. בו זמנית פנתה לכל חברי ההתאחדות בהצעה להתישב בואדי חווארת ( עמק חפר ). קבוצה זו מנתה מעל 130 חברים שמתוך אלה שנענו אושרו על ידי הסוכנות 30 בלבד.
הסוחרים הזעירים בתל אביב היו בעלי חנויות ועסקים קטנים שפעלו בעקר ברחובות הרצל והסמוכים אליו. מרביתם ככולם ללא רקע או הכשרה חקלאית.המצב הכלכלי שהורע בארץ ובתל אביב בפרט והצפיה לשפור חייהם בעקבות הצלחת ענף ההדרים הניע את הארגון לחפש ולמצוא מקורות מחיה אחרים לחבריו.לכן קם הארגון וזאת לאור רכישת אדמות ואדי חוורת 1927 (יהושוע חנקין) וחלוקת קרקעות העמק ע"י קק"ל לארגונים, קבוצים ומושבים החל משנות ה-30. עד שנת 1957 – עלית המשפחה הראשונה. לא מומשה התחיבותם לעלות להתיישבות, בינתיים חלקם נפטרו, העבירו זכויות ורק בודדים התיישבו בכפר
ביד אחת מתהדר בנוצות החקלאות ובידו השניה מוחה רה"מ את החלאות הישראלית מהמפה.
איני יודע אם לצחוק או לבכות. בעוד ממשלת ישראל מתהדרת בנוצותיו של החקלאי הישראלי כדי למשוך השקעות זרות ובעיקר כדי שנפתח להם דלתות בעולם, בארץ רומסים אותנו. ישראל משתמשת בידע החקלאי לקידום יחסים דיפלומטיים ומערכת יחסי החוץ שלה, אלא שלמדיניותה בשנים האחרונות יש מחיר, ולישראל לא יהיה עוד מה להציע לעולם.
מדיניות הממשלה הותירה אדמה חרוכה. למרות שאין ירידה בתפוקה החקלאית יש ירידה ברווחי החקלאים ומידי שנה יותר ויותר חקלאים מחפשים מקורות הכנסה חליפיים. אכן, ישראל מייצאת ידע חקלאי לכל העולם כששטחי החקלאות כאן משמשים כחוות ניסיונות ענקית לפיתוח טכנולוגיות בין הטובות בעולם.
בסוף שנות ה – 20 ובראשית שנות ה – 30 של המאה הקודמת החלה התיישבות מסיבית של מושבים וקיבוצים בסמוך למושבות דאז.
לאחר קום המדינה, כמעט כל המושבים והקיבוצים הוותיקים, קיבלו תוספות קרקע, כהשלמה לקרקעות שהוחזקו על ידם טרם קום המדינה. וזאת בהתאם לתקן משבצת ומכסות מים שנקבע בהתאם לאזורים שונים ברחבי המדינה. תקן שהיה זהה להתיישבות הצעירה והוותיקה.
מטבע הדברים היישובים הנמצאים בסיכון של הפקעת קרקעות, הם אלה צמודי הדופן לערים שהיו בעבר מושבות. וברובם יישובי ההתיישבות הוותיקה. אלא שהשקעותיהם באדמותיהם ובבתיהם עולה פי כמה וכמה על אלה של המתיישבים בעיר ושל חברי היישובים שעלו על הקרקע לאחר קום המדינה.
