הבחירות מאחרינו אבל לא תהא זו הנחה מופרכת לקבוע שטרם נאמרה המילה האחרונה בשאלה אם הוראות התיקון לחוק בהקשר ליום שבתון חל על עובדים זרים. לנוכח פרשנויות שונות שניתנו בסוגיה נוצר שיג ושיח עירני ברשתות של חקלאים.
נחזור ונצטט את סעיפי החוק העוסקים בשבתון ביום הבחירות לרשויות המקומיות
"(א) יום הבחירות הכלליות יהיה יום שבתון בתחומן של הרשויות המקומיות שבהן נערכות הבחירות במועד האמור, וכן לגבי עובדים הרשומים בפנקס בוחרים של רשויות מקומיות כאמור, אף אם מקום עבודתם הוא ברשות מקומית שלא חל בה יום שבתון, אך שירותי תחבורה ושאר שירותים ציבוריים יפעלו כסדרם
(ב)...
(ג)...".
לשון החוק כפי שהיא, מותירה פתח לפרשנויות: האם עובד שאינו מופיע בפנקס הבוחרים זכאי ליום חופש בתשלום או שכר כפול בעד אותו יום אם עבד בו או שיום זה הינו יום רגיל עבור עובדים זרים, משתלמים עובדי שטחים וכד'?
כאשר חיוויתי דעתי שיום הבחירות אינו יום שבתון לגבי עובדים זרים נזקקתי לרציונל שבשלו חוקק הסעיף האמור. ניסיתי לרדת לשורשו של העניין ולסיבת החיקוק, לשם כך פניתי ל"קדימון".
יוסבר, להצעת חוק המונחת על שולחן הכנסת מבוא ובו "דברי הסבר" בדברים אלה מנמק מציע החוק, בענ
עובד שנפגע בעבודה ובעקבות כך נבצר ממנו לעבוד זכאי ל"דמי פגיעה" מהמוסד לביטוח לאומי. דמי פגיעה הם תשלום שהמוסד לביטוח לאומי משלם לעובד המבוטח שנפגע בעבודה כפיצוי על אובדן שכר ובתנאי שהעובד אינו מסוגל לעבוד. הסכום המשולם הוא בשיעור 75% מהכנסתו של העובד לתקופה מקסימלית של 3 חודשים. התשלום מאת הביטוח הלאומי מותנה בעמידה במספר תנאים.
יובהר כי בכל מקרה הוא מתחיל מהיום ה-13 ליום הפגיעה. פיצוי חלף שכר העבודה בעד יום הפגיעה ובעד עוד 11 ימים הוא על חשבון המעסיק.
בפסק הדין שנדון להלן מקרה ספציפי בו תבע עובד את הביטוח הלאומי ונדחה.
מעשה שהיה כך היה, עובד בניין דחף חבילה כבדה ובעקבות כך חש בכאבים במפשעה וחדל לעבוד. בשל הצדקה אובייקטיבית לא יכול היה התובע / העובד לעזוב את מקום העבודה לביתו במהלך היום והוא נותר באתר העבודה עד סוף היום עת הצטרף להסעה. העובד פנה לרופא ביום הפגיעה ואולם לא המציא אסמכתא רפואית שלפיה עליו להפסיק לעבוד. התובע שב לעבודה וביקש שתוטל עליו עבודה קלה יותר.
העובד פנה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי פגיעה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של העובד להכיר במקרה כפגיעה בעבודה, בעקבות כך הגיש העובד תביעה(1) כנגד המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה.
בית הדין נזקק לסעיף בחוק(2) אשר לפיו "אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -
(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;
(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;
(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור".
בית הדין בחן את המקרה לאור האמור בסעיף בחוק וקבע: התובע כלל לא חדל מעבודתו, הוא הגיע לעבודה בלא להעדר ממנה אפילו יום אחד. בית הדין קבע "לשון הסעיף ברורה ועוסקת בהפסקת עבודה והיא נועדה להוציא מתחולת החוק את מי שהאירוע גורם לו שלא לעבוד".
משכך דחה בית הדין את תביעתו של התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה.
חשוב להבהיר כי ככלל זכאי לדמי פגיעה רק עובד מבוטח, היינו שמופק בגינו תלוש שכר ומשולמים דמי הביטוח למוסד, כך עובד זר ששוהה בארץ שלא כדין ואינו מדווח אינו זכאי לדמי פגיעה בעבודה.
- ב"ל 1861-05-17 מוחמד דרמוסאאלהב נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ב-29.10.2018.
- ס' 84 בחוק לביטוח לאומי.
