בני זוג לשעבר, שהינם חברי הקיבוץ אפיקים (להלן: "הקיבוץ"), הגישו תביעה לביהמ"ש לסעד הצהרתי בדבר זכאותה של האישה לשיוך דירה עבורה בלבד. הקיבוץ מצדו הגיש תביעה לעיכוב הליכים על מנת לפנות ראשית לבוררות.
הרקע
בקיבוץ מתקיים הליך של שיוך קנייני של דירות לחברים. לטענת בני הזוג לשעבר בתביעתם, כל אחד מהם זכאי לשיוך דירה נפרדת עבורו. הקיבוץ, מאידך, סבור כי זכאות השיוך היא לשני בני הזוג כאחד, קרי – שיוך של דירה אחת לשניהם יחד. לפיכך הגיש הקיבוץ בקשה לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, בטענה שעל הסכסוך בין הצדדים חלה תניית בוררות מוסכמת. הקיבוץ מתבסס על סעיף 1(א) לפרק ו' לתקנון הקיבוץ ולהחלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ, המכפיפים סכסוכים בנוגע לשיוך דירות לבוררות. בנוסף לכך טען הקיבוץ כי הסכסוך מתאים להתברר בבוררות, גם בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה באשר לסוג העניינים שניתן למוסרם לבוררות לפי סעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות. לטענת הקיבוץ מחלוקת זו היא פרטנית-יישומית במהותה ואיננה מעלה כל שאלה חוקתית שאינה מתאימה להכרעה בבוררות, וזאת בהתאם לפרמטרים שנקבעו בפסיקה בהקשר זה.
לעומתו, טוענים בני הזוג לשעבר כי דין הבקשה להידחות. לטענתם לפי סעיף 52(1) לפקודת הבוררות ניתן לחייב חבר קיבוץ בבוררות רק בעניינים הנוגעים ל"עסקי האגודה". לדבריהם מחלוקת זו אינה מעסקי האגודה, בין היתר משום השאלה החוקתית או מעין חוקתית שהיא מעלה, נוכח הטענה להפליית האישה. הם מוסיפים וטוענים עוד כי הקיבוץ לא עשה כל הנדרש לקיום הבוררות, וזאת בין היתר משלא הבהיר איזה בוררות יש לקיים, האם זו הקבועה לפי הוראת התקנון או שמא הבוררות המוסדרת בהחלטת האסיפה הכללית, המוזכרת לעיל, אשר לטענתם לא אחד הן.
דיון והכרעה
תחילה מציין ביהמ"ש כי שתי ההוראות עליהן מתבסס הקיבוץ, שלא כפי שטענו הזוג, מתקשרות זו עם זו, שכן הוראת התקנון מפנה למנגנון בוררות שייקבע לפי החלטת האסיפה הכללית.
ס' 52(1) אכן מגביל את העניינים היכולים להיות מופנים למנגנון הבוררות לעסקי האגודה בלבד, וכי סכסוכים בעלי אופי חוקתי אינם באים בגדר זאת. אולם לצורך המונח "חוקתי" ננקטה לשון פרשנית מצומצמת, וזאת- מתוך הרציונל לכבד את רצון הצדדים לקיים מנגנון מהיר ויעיל של בירור סכסוכים במסגרת של בוררות, כמו-גם המאפיין המיוחד של אגודות שיתופיות על מנגנוני הבירור הפנימיים הייחודיים להן ולגורמים אחרים בעלי זיקה לרעיון השיתופיות. הפסיקה יצרה הבחנה בין שני סוגים של עניינים חוקתיים: האחד, עניינים שאינם יכולים להיות נושא להסכם בין הצדדים ועל כן לפי סעיף 3 לחוק הבוררות אין לגביהם תוקף להסכם בוררות. אמנם רק סוגיות בעלות אופי חוקתי מובהק ומרכזי נכנסות לתחום זה. השני, עניינים אשר הסכם הבוררות תקף לגביהם, אך בשל אופיים מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק שלא לעכב את ההליכים המשפטיים בעניינם, וזאת בגדר שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות. מכאן, ס' 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות מתייתר לאור החפיפה שנוצרה בין המונח "עסקי האגודה" לבין מתחם הבוררות הנוצר על ידי סעיפים 3 ו- 5(ג) לחוק הבוררות.
למעשה יש לבצע בחינה כפולה- הן במובן הרחב של המושג, ובהלימה להוראת סעיף 3 לחוק הבוררות, והן במובנו הצר לפי סעיף 52(1) לפקודה, ובהתאמה לשיקולים הנשקלים בהקשר של סעיף 5(ג) לחוק הבוררות. העניין יכול שייכנס לתחומם של שני המובנים, אך גם במידה שייכנס לתחומו של רק אחד מהם, ביהמ"ש יכול או חייב, לפי העניין, להימנע מלהעביר את הסכסוך ליישוב מחוץ לביהמ"ש.
המבחן ה"רחב" מכניס תחתיו עניינים בעלי חשיבות עקרונית-כללית, הנוגעים לליבת עקרונות המשטר והמשפט או הפוגעים ישירות בזכויות יסוד חוקתיות. ביחס אליהם, יש חשיבות לכך שההכרעה לא תינתן בבוררות - מסגרת "פרטית" אשר פעמים רבות איננה מחויבת לכללי המשפט המהותי והדיוני והנעדרת שקיפות ומערכת בקרה המאפיינת את ערכאות השיפוט הרגילות.
בענייננו, אין מדובר בעניין בעל "אופי חוקתי" מעין זה. הסכסוך בין הצדדים משקף מחלוקת פרטנית לגבי אופן היישום של החלטות בעניין שיוך דירות בקיבוץ. אין הוא מעורר שאלות בעלות אופי חוקתי כללי, שאלות היורדות לשורש חוקיות ההסדרים בהם מדובר או של פגיעה בזכויות יסוד. טענת הזוג לשעבר כי ישנה אפליה לעומת אחרים, תחומה לנסיבות ספציפיות ובחינתה אגבית לצורך ההכרעה.
אף אין מדובר בסכסוך בעניין חוקתי במובנו "הצר", בגדר זה נמנים, סכסוכים ביחס לעצם חוקיותם של גופים/אורגנים רלוונטיים למחלוקת, ביחס לליבת החוקיות של פעולתם והחלטותיהם או עניינים אחרים בעלי השלכה רוחבית והשפעה רחבה. בענייננו התביעה איננה תוקפת את עצם ההחלטה לשייך דירות לחברי הקיבוץ, את עקרונות השיוך או כל מישור אחר שניתן לסווגו כעקרוני. אף אין מדובר במחלוקת על עצם זכאות המשיבים לשיוך, אלא על אופן יישום הזכאות. לא ניתן לומר כי המחלוקת כרוכה בשאלות כלליות ורוחביות, אלא כאמור הסכסוך הוא בעל אופי יישומי-פרטני ומוגבל לסכסוך הפנימי בין הצדדים. סכסוך שאלה מאפייניו אין מניעה לברר בבוררות.
סיכום
הבקשה מתקבלת. ביהמ"ש מורה על עיכוב הליכים בתיק לצורך העברת הסכסוך לבוררות. בני הזוג לשעבר יישאו בהוצאות הקיבוץ בסך 4000 ₪.
עת"מ(נצרת) 36044-10-19 – פלוני וא' נ' קיבוץ אפיקים, פס״ד מיום 03/08/2020
