מכת מדינה, כך כינה בית המשפט העליון כבר בשנת 1985 בפסק דין שנתן (917/85) בעניין עבירות על חוק התכנון והבנייה לתופעה שלא רק שלא הצטמצמה עם השנים אלא אף הורחבה לאזורים שונים בארץ.

לפני מספר חודשים אישרה הכנסת את תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה (תשכ"ח-1965) ובה תוקן פרק י' העוסק בפיקוח, אכיפה וענישה, זאת בעקבות החלטת ממשלה 1559 שאימצה את דו"ח המלצות ועדת קמיניץ שהמליצה לתקן את החוק כאמור, זאת מבלי לתת מענה אמיתי לנסיבות הלא פחות חשובות המביאות אזרחים לידי הפרת החוק כפי שהדברים הוצגו בכנסת בעת הדיונים בתיקוני החקיקה.

רבים בהתיישבות הופכים לעבריינים בעל כורכם מתוך ניסיון למצוא מקורות פרנסה אחרים מהמבנים החקלאים שבהם גידלו בעבר בעלי חיים או שימשו בעבר מקום אחסון ואריזה של מוצרים חקלאים, תעסוקה שאותה נאלצו לנטוש בשל מדיניות ממשלתית נמשכת הפוגעת ביכולת ההתפרנסות.  הרצון להסב מבנים אלה לשימושים לא חקלאים, למרות המלצות דו"ח שאושר על ידי הממשלה (דו"ח קדמון) כשלו ברובן בעיקר בשל התנהלות רשות מקרקעי ישראל והחלטותיה הפוגעות בבעלי זכויות במרחב הכפרי.

למרות זאת, יש חשיבות רבה לעשות הכל על מנת להסדיר את השימושים שניתן להסדירם או להפסיק שימושים שאינם ניתנים להסדרה ולקוות כי בעתיד יתוקנו החלטות מועצת מקרקעי ישראל בדרך שיאפשרו לחקלאים בכפר המשתנה להתפרנס באופן הוגן מפרנסות חילופיות ומפרשנות מרחיבה של מהי חקלאות.

הבחירות מאחרינו אבל לא תהא זו הנחה מופרכת לקבוע שטרם נאמרה המילה האחרונה בשאלה אם הוראות התיקון לחוק בהקשר ליום שבתון חל על עובדים זרים. לנוכח פרשנויות שונות שניתנו בסוגיה נוצר שיג ושיח עירני ברשתות של חקלאים.

לשון החוק כפי שהיא, מותירה פתח לפרשנויות: האם עובד שאינו מופיע בפנקס הבוחרים  זכאי ליום חופש בתשלום או שכר כפול בעד אותו יום אם עבד בו או שיום זה הינו יום רגיל עבור עובדים זרים, משתלמים עובדי שטחים וכד'?

במגזר החקלאי התקבלו לאחרונה החלטות מרכזיות שמשנות את הזכויות המשפטיות של בעלי הנחלות במהלך הכניסה לעידן הנחלה המהוונת. ההחלטות החדשות עוסקות בשלושה נושאים עיקריים: שינוי בכללי ההורשה בנחלות, הגברת האכיפה בגין חריגות בניה ושימושים חורגים לפי תיקון 116 לחוק התכנון והבניה ומסלולים בהחלטה 1553 ו"התחשבנות מחדש".

ברוב המדינות בעלות כלכלה מפותחת עובר המגזר החקלאי טלטלות קשות, והוא ממשיך להציב אתגרים לא פשוטים למדיניות הכלכלית, החברתית והסביבתית. חלק גדול מהתהליכים והבעיות משותפים גם למגזר החקלאי בישראל, אשר בדרך כלל נחשב כמתקדם וזוכה לשבחים רבים (בעיקר מחוץ לישראל...); אולם בנוסף, המגזר החקלאי בישראל נושא על גבו גם מאפיין ייחודי: מישטר מקרקעין ציבורי המקנה זכויות מועטות במקרקעין לחקלאים, והחורג באופן קיצוני מהמקובל ברוב המדינות המפותחות. משום מה, דווקא המשמעות של נושא בולט זה לא זכתה לתשומת ליבם של חוקרים (להוציא באופן היסטורי ואידאולוגי).

המיגזר החקלאי והכפרי בישראל נמצא מזה מספר שנים במשבר מתמשך – כלכלי, חברתי, משפטי, ופוליטי-תקשורתי. בשנים האחרונות, עם התגברות הרגישות הציבורית לסביבה, אף צצה קטגוריה נוספת של מטרות ואתגרים לצידם. בעיות המיגזר "זוכות" לוועדות ממלכתיות מדי מספר שנים, והאחרונה "הועדה לבחינת המדיניות הקרקעית לניהול קרקע חקלאית הנכללת בגדר מקרקעי ישראל" (ועדת רוטקופף) שהתפזרה מבלי לסיים עבודתה, וצוות בין-משרדי לבחינת ייעול השימוש בקרקע חקלאית ב"מקרקעי ישראל", בראשות ערן ניצן. עיקרן של בעיות המיגזר משותפות גם למיגזרים כפריים במדינות מפותחות אחרות, אולם המיגזר בישראל מאופיין – לטוב ולרע - גם בגורם ייחודי: מישטר מקרקעין ציבורי החורג מהמקובל ברוב המדינות המפותחות.

מטרת העל של המחקר היא לבחון באיזו מידה עדיין עומד מישטר המקרקעין הציבורי במבחן המטרות הציבוריות שהיה מיועד לשרת, ובמבחן המטרות הציבוריות העדכניות המקובלות כיום בקרב מדינות ה OECD. ומאידך, נרצה לבחון באיזו מידה מישטר המקרקעין כיום מהווה אילוץ ומיכשול בפני התמודדות עם הבעיות הנוכחיות של המיגזר. לראשונה, מחקר זה כולל סקר עמדות אודות המדיניות הקרקעית של אלה החיים ביישובים החקלאיים – ה"צרכנים" של המדינות הקרקעית. תפוקות המחקר הן סידרה של מסקנות והמלצות המשלבות את התובנות מהמחקר הבין לאומי עם המימצאים של סקר העמדות.

חלקים ניבחרים מתוך דו"ח מחקר שהוגש למישרד החקלאות ופיתוח הכפר

הסוגיה של "שניים אוחזין בטלית" (מסכת "בבא מציעא") עוסקת בשאלה של חלוקת רכוש בין שני צדדים שכל אחד טוען לבעלות מלאה על הרכוש. אם שני הצדדים טוענים לבעלות מלאה ברכוש, הוא יחולק בין שניהם שווה בשווה ואם אחד טוען לבעלות מלאה והשני טוען לבעלות במחצית, הראשון יקבל שלושה רבעים מהרכוש והשני יקבל רבע מהרכוש.

כעת נשאל, כיצד הסוגיה שעלתה במקורות תסייע לנו כיום במסגרת תהליך של חלוקת זכויות בנחלה בין שני יורשים כאשר לא נותרה צוואה?

לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, ריכזנו כאן, כבכל שנה, חלק מהנושאים החשובים אשר העסיקו את אנשי ההתיישבות החקלאית. הנושאים המפורטים להלן מהווים את הסוגיות הבוערות ביותר בתחום ההתיישבות הכפרית החקלאית בהיבטים שונים הנוגעים לזכויות במקרקעין.

כבכל שנה, המגזר החקלאי מקווה כי "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה", ומייחל כי סוף כל סוף יוכרו הזכויות המלאות בנחלות החקלאיות לרבות בחלקת המגורים ויוסר העול הבירוקרטי המכביד של רשות מקרקעי ישראל  (רמ"י), שהרי הוא בבחינת אגודות מוטה למגזר החקלאי.

הסוגיה של "שניים אוחזין בטלית" (מסכת "בבא מציעא") עוסקת בשאלה של חלוקת רכוש בין שני צדדים שכל אחד טוען לבעלות מלאה על הרכוש. אם שני הצדדים טוענים לבעלות מלאה ברכוש, הוא יחולק בין שניהם שווה בשווה ואם אחד טוען לבעלות מלאה והשני טוען לבעלות במחצית, הראשון יקבל שלושה רבעים מהרכוש והשני יקבל רבע מהרכוש.

כעת נשאל, כיצד הסוגיה שעלתה במקורות תסייע לנו כיום במסגרת תהליך של חלוקת זכויות בנחלה בין שני יורשים כאשר לא נותרה צוואה?

בשנים האחרונות הוכרו יותר ויותר בעיות רפואיות בהן לוקים חקלאים וחקלאים לשעבר, כפגיעות עקב עבודה, המזכות את הסובלים מהן, במענק חד פעמי או בקצבה חודשית לצמיתות.

כל אלה וכמובן גם פציעות וחבלות באירועים תאונתיים, עשויים להיות מוכרים כפגיעות עקב עבודה ולזכות את הלוקים בהן בתגמול כספי המתבטא במענק חד פעמי בסך של עשרות אלפי שקלים או בקצבה חודשית שנעה בין אלפי שקלים בחודש לבין עשרות אלפי שקלים בחודש.

חשוב לציין כי ניתן להגיש את התביעה בכל גיל, גם לאחר הגעה לגיל קצבת זקנה. גם שכיר וגם עצמאי, יהיו זכאים לתגמולי ביטוח לאומי באותה מידה. וגם מי שהכנסתו מעבודה לא נפגעה והוא מרוויח שכר גבוה ללא הגבלה ,יוכל לקבל מענק חד פעמי או קצבה חודשית אם יוכר כנפגע עבודה. בביטוח לאומי אין התיישנות על תביעה, כך שניתן להגיש תביעה גם בגין אירועים תאונתיים או מחלות שאירעו לפני שנים.

האם יש לצפות שיזם שמבקש לקבל רישיון עסק  ימתין שנה ( או שנתיים ) עד לקבלת הרישיון ? הרי בהמתנה זו יכלה כל כספו ולא ירוויח אף שקל שחוק אחד. לפיכך, בודדים הם היזמים בישראל שקודם לפתיחת העסק מוציאים רשיון – עסק.

בכשליש מהעסקים מסורבי הרישוי – הסיבה העיקרית לסירוב מתן הרישיון הוא דרישת הרשות לשימוש חורג. בקשה להיתר לשימוש חורג עולה הון עתק ( אדריכל, מהנדס, מודד, אגרות, היטלים ) ונמשכת זמן רב ( בין שנה לשלוש שנים ). גם ברפורמה לא ניתן מענה לכך (בעיה שמאפיינת עסקים בקיבוצים ומושבים רבים בכל רחבי הארץ).

תמצית הרצאה במכללה האקדמית כנרת-עמק הירדן