תביעה שהגישו יורשים של חבר מושב מירון שנפטר כנגד המושב במסגרתה הם טוענים כי חרף העברת הזכויות במשק החקלאי של אביהם לאחד מהיורשים, המושב מסרב לשלם לו כספים המגיעים לבעלי הנחלות במושב בטענה כי הוא לא התקבל לחברות באגודה.
הרקע
התובעים הינם יורשיו של חבר מושב מירון שנפטר. לאחר פטירתו של אביהם, וכפי המתחייב מהם בהתאם להוראות חוק הירושה, הסכימו היורשים על אחד מהבנים שימונה כבן ממשיך ויקבל את הזכויות במשק החקלאי שהיה שייך לאביהם במושב.
לטענת היורשים, בהתאם להסכמתם, הם קיבלו מכתב מהאגודה המודיע להם על החלטת ועד ההנהלה של האגודה לאשר את העברת הזכויות במשק האב ליורש שהוסכם.
עוד לטענתם, בהתאם להסדר חובות שערכה האגודה לנושים שונים, חויבו בעלי המשקים להשתתף בכיסוי חובותיה של האגודה בסכומים שונים בהתאם להחלטת מפרק שמונה למושב. בהתאם לכך, שילמו גם היורשים סכום של 161,987 ₪, לדרישת המפרק. יחד עם זאת, לאחר מס' חודשים העבירה האסיפה הכללית של המושב החלטה לפיה הצטברו עודפי כספים בקופת המושב ועל כן יוחזרו לכל חבר סך של 50,000 ₪ מהכספים ששילם בגין החלטת המפרק.
יחד עם זאת, לטענת התובעים, המושב לא השיב להם את כספם כפי שהשיב לייתר בעלי הנחלות, וכן מסרב המושב לשלם להם תשלומים נוספים אותם הוא משלם לשאר בעלי הנחלות, חרף הסכמתו להעברת הזכויות כאמור. על כן, הגישו התובעים את התביעה דנן בה תבעו סך של כ- 80,000 ₪ בגין התשלומים המגיעים להם לטענתם מהמושב וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמת להם מהתנהלותו.
מנגד טוען המושב, כי התובעים אומנם יורשים של מי שהיה חבר המושב, אולם הם עצמם אינם חברי מושב ועל כן לא מגיעות להם הזכויות של חברי המושב. כן טען המושב, כי גם היורש שנבחר כבן ממשיך, לא ביצע את המוטל עליו מול הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל לצורך השלמת רישומו כבעל זכויות בנחלה בפועל.
עוד טען המושב, כי ההחלטה להעברת הכספים לחברי המושב, לא נעשתה לצורך השבת הכספים אשר שילמו בעלי הנחלות בהוראת המפרק, אלא נעשו כחלוקת רווחי האגודה לחבריה, וזאת עקב עודפי כספים שהצטברו בקופת המושב שמקורם מגורמים שונים כמו מכירת מניות תנובה שהתבצעה ע"י המושב.
לטענת המושב, במועד קבלת ההחלטה על תשלום הכספים לחברי המושב, אביהם של התובעים כבר לא היה בין החיים ועל כן חברותו במושב פקעה ואין לו כל זכות בחלוקת הכספים ומשכך גם ליורשיו.
דיון והכרעה
ראשית התייחס ביהמ"ש לשאלת חברותו של היורש שהוסכם להעביר אליו את הזכויות במשק האב במושב. לעניין זה קבע ביהמ"ש, כי הוראות פקודת האגודות השיתופיות קובעות שהדרך להתקבל לחברות באגודה שיתופיות מוסדרת בתקנונה. בהתאם לאמור, היה על אותו יורש להגיש בקשה ולהתקבל לחברות בהתאם להוראות המוסדרות בתקנון האגודה, ומשלא עשה כן לא ניתן לראות בו כחבר המושב והוא אינו זכאי לקבל זכויות המגיעות לחברי המושב.
ביהמ"ש המשיך לדון בשאלה האם יש לראות באותו יורש בן ממשיך. לעניין זה קבע ביהמ"ש, כי אומנם משהוסכם על ידי כלל היורשים על מינויו כבן ממשיך, הרי שאותו יורש עומד בהגדרת בן ממשיך הקבועה בתקנות האגודות השיתופיות, לפיה בן ממשיך הינו מי שמחזיק במשק חקלאי מכוח ירושה. אך משלא עשה את הפעולות הנדרשות לשם הקבלה לחברות במושב, הרי שמדובר בבן ממשיך אשר אינו חבר באגודה. משכך, אין הוא זכאי לקבל זכויות המגיעות לחברי המושב כאמור.
משביסס את קביעותיו אלה, עבר ביהמ"ש לדון בשאלת זכויותיו של היורש במשק החקלאי של האב. לצורך כך, סקר ביהמ"ש את הדין הנוגע להורשה של משק חקלאי. כאשר מדובר בהורשה בדרך של בן ממשיך, הרי שמכיוון ולבעל המשק החקלאי מוקנות זכויות של בר רשות בלבד מכוח חוזה המשבצת שנחתם בין המושב לבין הגורמים המיישבים, הרי שזכויות אלו אינן זכויות בעלות והן ניתנות להעברה בהתאם להוראות המוזכרות בחוזה המשבצת.
משכך, ומכיוון וחוזה המשבצת והנחיות הגורמים המיישבים דורשים מהבן הממשיך להתקבל כחבר אגודה ולקבל את אישורה על מנת להסדיר את רישום זכויותיו במשק החקלאי מול הגורמים המיישבים, הרי שהיה עליו לפעול לצורך כך ולהגיש בקשה מתאימה להתקבל כחבר המושב וכן לפעול להשלמת העברת הזכויות מול הגורמים המיישבים.
יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש, כי לעניין הכספים שהוחזרו לבעלי המשקים ששילמו כספים למושב בהתאם להחלטת המפרק, יש לראות בהחלטת המושב לחלק את הכספים כהחלטה להשבת כספים לבעלי המשקים ששילמו. על כן, יש לראות את היורשים כ"חברים" לעניין תשלום הסכומים לאגודה, ובהתאם לכך הם זכאים להשבת הכספים כמו יתר בעלי המשקים במושב, ודין תביעתם לעניין זה להתקבל.
כמו כן, קבע ביהמ"ש כי יש לקבל את תביעת היורשים לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש, שכן המושב לא הגיב לפניותיהם הרבות, וכן מנע מהם את קבלת הכספים להם הם היו זכאים במשך זמן רב.
סיכום
לאור האמור, קיבל ביהמ"ש את התביעה באופן חלקי, וחייב את המושב לשלם ליורשים סך כולל של 74,277 ₪, בגין החזרי הכספים ששילמו וכן בגין עוגמת נפש.
כמו כן, חויב המושב בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד היורשים בסך כולל של 18,000 ₪.
ת"א(שלום)(צפת) 20691-08-16 – ציגלר ואח' נ' מירון מושב עובדים, פס״ד מיום 03/09/18
בב"נ(מקומיים) (חדרה) 42891-08-15, וועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף, פס״ד מיום 12/09/2018
