הרקע:
בשנת 1999 אישר בית המשפט הסדר נושים בין קיבוץ קמה לנושיו, לאחר שהקיבוץ עמד בפני חובות כבדים לנושים שונים. לצורך ביצוע ההסדר מונה נאמן שהינו רו"ח במקצועו.
המבקשת הינה חברת קיבוץ לשעבר, אשר עבדה בקיבוץ כגננת ומורה בין השנים 1987-1992, ולאחר מכן עזבה את הקיבוץ. לקראת יציאתה לגמלאות, הסתבר לה כי הקיבוץ קיזז מרכיב הפנסיה שהיה אמור לשלם לה, בטענה שמשרד החינוך היה צריך לשאת בחוב זה.
ב2015 פנתה אותה חברה לנאמן על ההסכם, לצורך הארכת המועד להגשת תביעת חוב מהקיבוץ, ונענתה בשלילה. לכן, היא פונה כעת לבית המשפט בבקשה לאישור הליך נגד קיבוץ בית קמה. לטענתה, הסדר הנושים לא חל עליה כיוון שגילתה על הקיזוז רק לקראת יציאתה לגמלאות, שנים לאחר החתימה על ההסכם, ולכן עילת התביעה קמה רק לאחר ההסדר.
לטענת הנאמן, מדובר בחוב אשר צמח בשנים שקדמו להסדר. כיוון שההסדר פוטר את הקיבוץ מכלל החובות שקדמו להסדר, אין אפשרות להגיש את התביעה כעת.
דיון והכרעה:
בית המשפט הסביר כי הסדר נושים מהווה פשרה בין החברה ונושייה במטרה לפטור את החברה מכל חובות העבר ולאפשר לה לצאת לדרך כלכלית חדשה. מתן אפשרות לנושים להעלות תביעות חדשות בגין חובות עבר, ימנע מהחברה אפשרות שיקום זו.
בית המשפט קבע שלפי סדר הזמנים הכרונולוגיים של התרחשות האירועים, אכן מדובר בחוב שנוצר טרם הסדר הנושים. לפיכך, החברה הייתה צריכה להגיש תביעתה בזמן בו הגישו כלל הנושים תביעותיהם, ומשלא עשתה זאת, איבדה את האפשרות להגיש תביעה כנגד הקיבוץ.
בית המשפט קבע שגם אם החברה לא ידעה בזמן אמת על קיומה של העילה, שהרי היא הייתה יכולה לדעת את אותן העובדות לו ערכה את הבירורים הנדרשים ביחס לזכויות הפנסיה שלה בזמן אמת ולא דוחה את הבירור עד לסמוך למועד יציאתה לגמלאות. בנסיבות אלו, קשה לראות הצדקה להיתר להגשת תביעה נגד הקיבוץ זמן רב לאחר ההסדר.
סיכום:
הבקשה נדחתה. לפנים משורת הדין לא ניתן צו להוצאות.
פר"ק (ב״ש) 5145-98 , קיבוץ בית קמה נ' כונס הנכסים הרשמי, פס״ד מיום 27/12/2017
