הרקע
המבקשים הינם חברי מושב גורן, אשר בבעלותם לול עופות. לפני מספר שנים החליט המושב לשייך חלק מהמגרש שעליו מצוי לול העופות לשכניהם של המבקשים, וזאת, לטענת המבקשים, ללא אישורם או יידועם. בפועל, נותר הלול בחזקת המבקשים.
כשנתיים לאחר מכן, המבקשים החלו בביצוע עבודות לשדרוג הלול, אולם עבודות אלו בוצעו ללא היתר בנייה ומבלי שניתנה לכך הסכמת המושב. משכך, פנו שכניהם לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתלונה, ובתגובה הוועדה החלה באכיפה והפסיקה את עבודות השדרוג.
בעקבות כך, פנו המבקשים להליך בוררות, בו תבעו לקבל את השטח אותו גרע מהם המושב בחזרה, וכן לחייבו בחתימה על האישורים המתאימים בכדי להכשיר את שדרוג הלול.
הבורר פסק, כי חלק מהשטח שנגרע ע"י המושב מהמבקשים נגרע מהם שלא כדין וללא הסכמתם ועל כן יחזור להיות בחזקתם. יחד עם זאת, פסק הבורר, כי חלק משטח המחלוקת יועבר לידי השכנים עד לשנת 2022, וכן כי על המבקשים להרוס חלק מהלול אשר מצוי על שטח זה. כמו כן, נפסק כי בתנאים מסוימים יאשר המושב את היתרי הבניה של המבקשים ושכניהם לא יוכלו להתנגד לכך. המושב חויב בתשלום של 45,000 ₪ למבקשים בגין השקועתיהם בלול ובגין הוצאותיהם בהליך הבוררות.
כנגד פסיקה זו הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הבוררות בשל כך שהבורר פעל בחוסר סמכות כאשר הורה על הריסה חלקית של הלול שברשותם, וכן בטענה כי הבורר כלל לא אפשר לצדדים לטעון לגבי הגבול החדש שנקבע על ידו בפסק הבוררות.
ביהמ"ש המחוזי דחה את טענות המבקשים, וקבע כי הבורר פעל בסמכות כאשר קבע את הגבול בין החלקות וכן כי היה מוסמך להורות על הריסתו של חלק מהלול, ועל כן פסק הבוררות תקף.
על כן, הגישו המבקשים את הבקשה דנן לביהמ"ש העליון, במסגרתה ביקשו מתן רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי. בבקשתם חזרו המבקשים על טענותיהם שהעלו בביהמ"ש המחוזי.
דיון והכרעה
ביהמ"ש העליון קבע כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להזדקק לתשובת המשיבים. ביהמ"ש העליון נימק את החלטתו בכך שההלכה הפסוקה קובעת כי רשות ערעור על פסקי דין בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר נגרם לאחד הצדדים עיוות הדין.
יתר על כן, הדגיש ביהמ"ש העליון, כי נוכח האופי המיוחד של הבוררות באגודות שיתופיות, הנובע, בין היתר, מיחסי הקרבה המיוחדים ושותפות האינטרסים בין חברי האגודה, בינם לבין עצמם, ובינם לבין האגודה, ההתערבות השיפוטית בהליכי הבוררות במגזר החקלאי הינה מצומצמת אף יותר מבהליכי בוררות רגילים.
לאור האמור, קבע ביהמ"ש העליון כי המקרה דנן לא נופל לפתחם של המקרים החריגים בגינם ניתנת רשות ערעור, ובפרט לאור העובדה כי מדובר באגודה שיתופית, ועל כן דין הבקשה להידחות.
סיכום
לאור האמור, קיבל דחה ביהמ"ש העליון את בקשת רשות הערעור והותיר על כנו את פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי אשר אישר את פסק הבוררות.
בהתחשב בנסיבות ובכך שלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא עשה ביהמ"ש צו להוצאות הבקשה.
רע"א 4453/18 – דעדוש נ' גורן מושב עובדים, פס״ד מיום 5/07/2018
